“במובן מסוים אפשר בהחלט לומר שחייו היו למופת. הוא היה אחד מאותם אנשים נדירים, נדירים בעיירתנו כמו בכל מקום אחר, שיש להם האומץ לרגשותיהם הטובים. המעט שסיפר על חייו האישיים העיד על מעשי חסד ועל יכולת לחיבה שאיש בזמננו אינו מעז להודות בה. בלי שמץ בושה הודה כי אהב מאוד את אחייניו ואת אחותו, קרובת משפחתו הקרובה היחידה שנותרה לו, שאותה היה נוסע לבקר בצרפת אחת לשנתיים. הוא הודה שמחשבה על הוריו, שאיבד כשהיה צעיר מאוד, גרמה לו לעיתים כאב חד. הוא לא הסתיר את העובדה שחיבב במיוחד פעמון כנסייה בחלק של העיירה שבו גר, שהיה מתחיל לצלצל בנעימה רבה בסביבות חמש אחר הצהריים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←