“צעד אחד נמוך יותר, והזרות מתגנבת פנימה: ההכרה שהעולם הוא "צפוף", התחושה עד כמה אבן זרה לנו ואינה ניתנת לצמצום אלינו, באיזו עוצמה הטבע או נוף יכולים לשלול אותנו. בלב כל יופי טמון משהו לא-אנושי, והגבעות הללו, רכות השמים, קווי המתאר של העצים הללו ברגע זה ממש מאבדים את המשמעות האשלייתית שבה הלבשנו אותם, ומעתה הם רחוקים יותר מגן עדן אבוד. העוינות הקדמונית של העולם מזדקפת מולנו מעבר לאלפי שנים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←