ויליאם שייקספיר

“שלום לך, אכזריות יפהפייה.”

“המוות, קץ הכרחי, יבוא כאשר יבוא”

“רחמים טובים הולידו בנים רעים.”

“כבה, כבה נר קצר, החיים אינם אלא צל מהלך... סיפור המסופר בידי אידיוט, מלא רעש וזעם, שאינו מסמל דבר.”

“חסרי חוק הם אלה שעושים את רצונם לחוקם”

“עני ומרוצה הוא עשיר, ועשיר דיו.”

“אם תדקור אותנו, האין אנו מדממים? אם תדגדג אותנו, האין אנו צוחקים? אם תרעיל אותנו, האין אנו מתים? ואם תעשה לנו עוול, האין אנו ננקום?”

“ליאונאטו: טוב, אז אתה הולך לגיהנום?\nבטריצה: לא, אלא לשער; שם השטן יפגוש אותי, כמו קווקוד ישן עם קרניים על הראש, ויאמר 'תלך לשמים, בטריצה, תלך לשמים; אין כאן מקום בשבילכן, בנות:' אז אני משחרר את הקופים שלי, ויוצא אל פטרוס הקדוש לשמים; הוא מראה לי איפה הבעלים הרווקים יושבים, ושם אנחנו חיים שמחים כל היום.”

“או! למוזה של אש, שתעלה לשמים הבהירים ביותר של ההמצאה.”

“אוי לי, אני אישה חסרת ידידים, חסרת תקווה!”

“אינני עליז: חסר לי חלק מאותו רוח חיה שיש באנטוניוס.”

“השתמש בכל אדם לפי זכויותיו, ומי יימלט מן המלקות?”

“אלא אם כן הפילוסופיה יכולה ליצור ג׳ולייט, לעקור עיר, להפוך את גזר דינו של נסיך, אין בה תועלת, אין לה כוח.”

“כי נשבעתי לך שאת יפה, וחשבתי אותך זוהרת, אשר את שחורה כגיהינום, אפלה כלילה.”

“הכוח שיש לי עליך הוא לחוס עליך / הזדון כלפיך, לסלוח לך. פוסטהומוס”

“אבל אז אני נאנח, עם קטע מן הכתובים, אומר להם שאלוהים מצווה עלינו לעשות רע למען הטוב; וכך אני מלביש את נבלותי הערומה בקצוות ישנים ומשונים שנגנבו מן הכתובים הקדושים; ונראה כקדוש, בשעה שאני משחק את השטן ביותר.”

“חיזור, נישואין, וחרטה הם כג׳יג סקוטי, מידה, וחמש-פסיעות: החיזור הראשון הוא לוהט ונמהר כג׳יג סקוטי — ומלא דמיון כמותו; הנישואין, צנועים ומנומסים, כמידה, מלאי הוד ועתיקות; ואז באה החרטה, ועם רגליה הרעות היא נופלת אל תוך החמש-פסיעות מהר יותר ויותר, עד שהיא שוקעת אל קברה.”

“לעורר צחוק פרוע בגרונה של המוות? אין זה יכול להיות, זה בלתי אפשרי: עליצות אינה יכולה לרגש נפש בייסורים.”

“לכל אדם חי יש מקום ואמצעים לכך”

“עלמות אינן רוצות אלא בעלים, וכאשר יש להן אותם, הן רוצות הכול.”