סטיבן קינג

“...היו מי שאולי היו מציעים שהמציאות היא מושג בלתי אמין מאוד, דבר שאולי אינו מוצק יותר מחתיכת קנבס המתוחה על שזירה של כבלים כמו קווצות של קורי עכביש.”

“יש דברים שלעולם לא שוכחים. היא באה להאמין שדווקא הדברים שהעולם המעשי ביטל כזוטות חולפות—דברים כמו שירים ואור ירח ונשיקות—היו לפעמים הדברים ששרדו הכי הרבה זמן. ייתכן שהם היו טיפשיים, אבל הם התעקשו שלא להישכח. וזה היה טוב. זה היה טוב.”

“זו חיים קשים אם לא נחלשים.”

“דברי העולם נפלו בצד הדרך... אבל הספרות הייתה נצחית.”

“...זה היה מדהים, לא כן, כמה אפשר היה לכאוב כשלא היה שום דבר לא בסדר מבחינה גופנית.”

“זה בשר הטבעות, אני חושב, שבו אחד הדמויות אומר שדרך מובילה אל דרך; שאפשר להתחיל בשביל שלא מוביל לשום מקום פנטסטי יותר מאשר מהמדרגות הקדמיות של הבית שלך אל המדרכה, ומשם אפשר ללכת... ובכן, לכל מקום בכלל. כך זה גם עם סיפורים. אחד מוביל אל הבא, אל הבא, ואל הבא; אולי הם הולכים בכיוון שרצית ללכת בו, אבל אולי לא. אולי בסוף הקול שמספר את הסיפורים חשוב יותר מן הסיפורים עצמם.”

“זה מתחיל בזה: שים את השולחן שלך בפינה, ובכל פעם שאתה מתיישב שם לכתוב, הזכר לעצמך למה הוא לא באמצע החדר. החיים אינם מערכת תמיכה לאמנות. זה להפך.”

“שוב הצלחנו להשמיד את מה שלא יכולנו ליצור.”

“למלכודת הייתה שלמות מבעיתה”

“הייתי כבול, אולי אפילו נכה, בידי חברת אינטרנט כוללת שבאתי להסתמך עליה ולקחת כמובנת מאליה... לחץ על Enter ותן לגוגל, אותו האח הגדול של המאה העשרים ואחת, לטפל בשאר. בדרי של 1958, המחשבים המעודכנים ביותר היו בגודל של שכונות מגורים קטנות, והעיתון המקומי לא הועיל. מה נשאר? נזכרתי בפרופסור לסוציולוגיה שהיה לי בקולג' — זקן סרקסטי בן זונה — שנהג לומר: כשכל השאר נכשל, תוותר ולך לספרייה.”

“הלב גם הוא יודע דברים, וגם הדמיון. תודה לאל. אלמלא הלב והדמיון, עולם הספרות הבדיונית היה מקום עלוב למדי. ייתכן שהוא אפילו לא היה קיים כלל.”

“ואנשים שלא חולמים, שאין להם שום סוג של חיים דמיוניים, הם חייבים… הם חייבים להשתגע. אני לא יכול לדמיין את זה.”

“ספרים הם הבידור המושלם: בלי פרסומות, בלי סוללות, שעות של הנאה לכל דולר שמוציאים. מה שאני תוהה הוא למה לא כולם נושאים ספר איתם לרגעי המתנה המתים הבלתי נמנעים בחיים.”

“דמיונו החי-להחריד כמעט שלא זימן לו את הזוועות, אבל כשזה קרה, אלוהים יעזור לו. אלוהים יעזור לו ברגע שהוא התחמם. עכשיו הוא לא רק התחמם, הוא היה לוהט ופעל על חנק מלא. לכך שלא היה שום היגיון כלל במה שהוא חשב לא הייתה כל חשיבות בחושך. בחושך, הרציונליות נראתה מטופשת והלוגיקה חלום. בחושך הוא חשב עם העור שלו.”

“...היא אכן זכרה פעם אחת שבה קיבלה את המחזור שלה, כשהחליקה את דלת הארון שמתחת לכיור בחדר האמבטיה כדי לקחת תחבושת היגיינית; היא זכרה שהביטה בקופסה של תחבושות Stayfree וחשבה שהקופסה נראתה כמעט זחוחה, כמעט כאילו היא אומרת: שלום, פאטי! אנחנו הילדים שלך. אנחנו הילדים היחידים שיהיו לך אי פעם, ואנחנו רעבים. הניקי אותנו. הניקי אותנו בדם.”

“כשאתה כותב סיפור, אתה מספר לעצמך את הסיפור. כשאתה כותב אותו מחדש, התפקיד העיקרי שלך הוא להוציא את כל הדברים שאינם הסיפור.”

“תישבעו לי, תישבעו לי שאם הוא לא מת, כולכם תחזרו.”

“אולי היא הייתה יפה כשהתחילה, אבל העולם כבר התקדם מאז.”

“אחד הדברים הרעים באמת שאתה יכול לעשות לכתיבה שלך הוא להלביש את אוצר המילים, ולחפש מילים ארוכות כי אולי אתה קצת מתבייש במילים הקצרות שלך. זה דומה להלביש חיית מחמד ביתית בבגדי ערב. חיית המחמד נבוכה, והאדם שביצע את המעשה הזה של חמידות מתוכננת מראש צריך להיות נבוך אפילו יותר.”

“איש לעולם אינו חי באושר ועושר עד עצם היום הזה, אבל אנחנו משאירים לילדים לגלות זאת בעצמם.”