“זהו סיפור של ממשלות – גבר עושה משהו שמקשר אותו לגבר אחר. אדם שלא מכיר אותי גובה ממני מס, מביט מרחוק וקובע שחלק מהעבודה שלי ילך למטרה משעשעת, לא כפי שאני רוצה אלא כפי שהוא מדמיין. תראו את ההשלכה. מכל החובות, האנשים הכי לא רוצים לשלם מיסים. איזו סאטירה על הממשלה! בכל מקום הם חושבים שהם מקבלים תמורה, חוץ מכאן. לכן, פחות ממשלה – יותר טוב, פחות חוקים ופחות כוח מרוכז. הפתרון להתעללות בממשל פורמלי הוא השפעת האופי הפרטי, הצמיחה של הפרט, הופעת העיקר שמחליף את הנציג, הופעת החכם, שהממשלה הקיימת היא, למען האמת, רק חיקוי גרוע. מה שכל הדברים שואפים לייצר – חירות, תרבות, אינטראקציה, מהפכות – הוא האופי; זהו יעד הטבע, להגיע להכתרת המלך שלו. כדי לחנך את החכם, המדינה קיימת; וכשחכם מופיע, המדינה נעלמת. הופעת האופי עושה את המדינה מיותרת. החכם הוא המדינה. הוא לא צריך צבא, מצודה או צי – הוא אוהב אנשים יותר מדי; אין לו צורך בשוחד, בחגיגה או בארמון כדי למשוך חברים; אין לו יתרון גאוגרפי, אין לו ספרייה כי הוא לא צריך לחשוב; אין לו כנסייה כי הוא נביא; אין לו ספר חוקים כי הוא עצמו מחוקק; אין לו כסף כי הוא ערך; אין לו דרך כי הוא בבית איפה שהוא; אין לו ניסיון כי החיים של היוצר זורמים דרכו ומביטים מעיניו. אין לו חברים אישיים, כי מי שמושך את תפילת והצדקה של כולם, לא צריך זוג ולחנך כמה, כדי לחלוק איתו חיים נבחרים ופואטיים. יחסו לאנשים הוא מלאכי; זיכרונו הוא מור עבורם; נוכחותו, לבונה ופרחים.”