דודו טופז

“החברים דאגו. זה היה קשה מדי בשביל להמשיך ולהגיד 'מחר זה ישתנה'. כנראה אי אפשר היה לחיות ככה. לא רק לאדם כמוהו, שביקר בפסגות האולימפוס. לכל אדם זה מזעזע. העונש, הצער, מצבו הבריאותי, הימים הארוכים, לעמוד מול ילדיו, הכל היה כל כך קשה ועובדה שהוא לא עמד בזה. זה גורל נורא שהוא חרץ לעצמו. יהי זכרו ברוך”

“דודו הגיע לפיסגה ושרד שם זמן רב. האיש הספיק בתקופת חייו כמה וכמה תקופות חיים של אדם מן היישוב. התקדמות בעולם הבידור היא כמו עלייה בסולם הדרגות של יחידת עילית בצה"ל, זה דורש תעצומות נפש יוצאות דופן. רק יחידי סגולה מצליחים לשרוד את מסלול המכשולים הזה”

“רבות נאמר על טופז, לטוב ולרע, אולם על דבר אחד כולם הסכימו פה אחד: לאורך שנות ה-70 ועד ימיו האחרונים, טופז נחשב לאחד מאנשי התרבות והבידור התורמים והמשפיעים בישראל. טופז לא ניסה להתחכם מדי או להביא עימו משהו "אריסטוקרטי" למופעיו ותכניותיו, אלא הוא הגיע מהמקום הפשוט של האדם הפשוט ופנה לקהל הפשוט, הוא דיבר אל העם ולא אל המבקרים והקהל הוא זה שחיבק אותו והכתיר אותו, הוא גם זה ש'קבר' אותו בעת מעידתו”

“בשבילנו הוא תמיד היה ותמיד יהיה 'הראשון בבידור' ו'מלך הרייטינג'. וזה לא משנה איך אחרים רואים אותו. על כל עשר שנים של טוב, נתינה והקרבה, היה חודש אחד שהוא היה קצת אחר. לעולם לא אצדיק את מעשיו, אבל גם לעולם לא אתבייש ולא אפחד להגיד שאבא שלי היה דודו טופז.”

“אתם לא באמת משתתפים בצערנו. אתם עוד פעם מחפשים רע, תפסיקו לחפש רע. לכו הביתה תסתכלו במראה.”

“באתי לפה כי אני מבקש עליו חמלה. הייתי רוצה כי היד שתיתן את גזר הדין תופעל מהלב, לא פחות מהמוח.”

“מה הופך איש לבן אדם – המילה היא 'חמלה', לא 'רחמים'. ברחמים יש התנשאות. חמלה היא חיוך, ומבט בעיניים. חמלה היא להגיד אתה לא לבד, אנחנו שניים. חפש את החמלה, גם כלפי עצמך.”

“יש לי יסוריי מצפון נוראיים. רגש הבושה אוכל אותי, על הטיפשות, על חוסר ההבחנה בין טוב לרע. אני מקיא ממה שעשיתי ולא קולט איך בכלל נכנסתי לזה.”

“אני לא מאמין שתוכל לסלוח לי, אבל אני מרגיש חובה לכתוב. התנצלות במקרה זה היא בדיחה, חרטה – מילה קטנה מדי. אני סובל מייסורי גיהנום. אני רק רוצה להזכיר כי למרות הכול אנחנו סלחנו לנאצים, כל משפחת אימי נרצחו בתאי הגזים ועדיין סלחנו." ... "זהו תירוץ עלוב מאוד. אם רק תפנים שהייתי על תרופות חזקות, ובמצב קשה, אולי תוכל להכניס שמץ של רחמים. אני מחכה שתתקשר אליי, ואני אבוא לשירה הביתה ואכרע ברך לפני נכדך, שצפה במתקפה, ואתנצל.”

“אומרים? שיוכיחו. אני לא...”

“מה יש'ך מאורנג'דה, משה?!”

“איך הזמן טס כשנואפים!”

“אחרי הכול אין מקום יותר טוב למות מאשר בארץ. בארץ מעריכים אותך הרבה יותר אחרי שאתה בתוך הקבר.”

“קודם כול שאני לא אשחק פה צבוע או צנוע: אני אוהב להיות מפורסם. אוהב. אמן שיגיד לכם שהוא לא שמח שהוא מפורסם הוא רמאי. כל החיים הוא עובד כדי להתפרסם. אבל מה אתה צריך לעבור תמורת זה שאתה מפורסם...”

“לעמוד בצפירת זכרון עם דמעה, להיות מאושר כשהכנרת מלאה, ואז להגיד – המדינה לא בשבילי! זה בעיני – להיות ישראלי!”

“להגיד – כל הדוסים האלה – זוועה, אבל לנשק ת'מזוזה ביציאה, להיות חילוני – מסורתי בכללי, זה בשבילי – להיות ישראלי!”

“להטיף – טלוויזיה זה שורש כל רע, אבל להכיר בעל פה כל סדרה, לראות ת'חיוב רק באופן שלילי, זה בשבילי – להיות ישראלי!”

“לתקוע בלאפה סלט חומוס גמבה פלאפל שווארמה ביצה וגם עמבה, ואז לבקש דיאט קולה בשבילי, זה בעיני – להיות ישראלי!”

“לקטר – בעיתון שם כולם שקרנים, ואחרי זה לקנות ארבעה עיתונים, לקרוא ולומר – זה ממש גועלי, זה בשבילי – להיות ישראלי!”

“לקנות רכב שטח יקר ויומרני, לנסוע אתו רק בכביש עירוני, להגיד – עשו לי מחיר בשבילי, זה בעיני – להיות ישראלי!”