“אני לא מאמין שתוכל לסלוח לי, אבל אני מרגיש חובה לכתוב. התנצלות במקרה זה היא בדיחה, חרטה – מילה קטנה מדי. אני סובל מייסורי גיהנום. אני רק רוצה להזכיר כי למרות הכול אנחנו סלחנו לנאצים, כל משפחת אימי נרצחו בתאי הגזים ועדיין סלחנו." ... "זהו תירוץ עלוב מאוד. אם רק תפנים שהייתי על תרופות חזקות, ובמצב קשה, אולי תוכל להכניס שמץ של רחמים. אני מחכה שתתקשר אליי, ואני אבוא לשירה הביתה ואכרע ברך לפני נכדך, שצפה במתקפה, ואתנצל.”