יונתן נתניהו

“גייסו אותנו, כמו את כל שאר הצנחנים, לפני ימים מספר. מצאתי פה את הבחורים הטובים ביותר בעולם. אחד־אחד לוחמים! אחד־אחד רעים וחברים! איזו שמחה בפגישה עם חברים לנשק.”

“אין כמו הצבא שלנו! אין! זהו צבא שכולו שוחר שלום, ואינו שואף למלחמה כלל; אך כשהוא צריך להילחם אין כוח שיעמוד בפניו.”

“כל פעם שקורה משהו בגבול, מתמתח כל הצבא כמו קפיץ, ואחר־כך חוזר למצבו הקודם – מצב מנוחה מתוח.”

“אני רואה בצער ובכעס רב כיצד בחלק של הציבור עדיין קיימת התקווה להגיע להסדרי שלום עם הערבים. ההיגיון אומר להם שהערבים לא שינו את מגמתם הבסיסית – השמדת המדינה. אבל האשליה העצמית, ההונאה העצמית, שהייתה תמיד בעוכרי היהודים, פועלת שוב. הרי זה אסוננו הגדול. רוצים להאמין - ומאמינים, רוצים שלא לראות - ועוצמים עיניים. רוצים שלא ללמוד מהיסטוריה בת אלפי שנים - ומסלפים אותה. רוצים להקריב קורבן - ואכן מקריבים.”

“אין חקר ואין קץ להבנת האדם. אני חי ברגע זה. אני מת ברגע אחר. היש הבדל בין שני המושגים? האין זה היינו אך? ולעיתים טוב למות מלחיות. ולעיתים טוב שלא להרגיש מלכאוב. ולעיתים... לעיתים גם טוב להרגיש מטרה במעשיך. להרגיש שאינך נמצא במצב של אזלת־יד, שאתה חזק, שאתה גדול וכביר. לעיתים טוב להאמין, שהאדם הוא ענק, שהוא כח שאין דבר העומד בפניו.”