גלעד צוקרמן

“ 'החייאת השפה העברית' רוויה מיתוסים שהם תולדה של אידאולוגיית שלילת הגולה, התכחשות להיברידיות היהודית, ולאומיות המחפשת אחר עתיקות יומין. השפה שאנו מדברים היום אינה העברית השמית אלא שפת כלאיים חדשה ומרתקת.”

“ספר זה מתמודד עם השאלה, האם השפה שמדברים הישראלים היא אחרי הכול באמת שפה שמית, 'אלטנוילאנג' – שפה ישנה חדשה (על משקל 'אלטנוילאנד' (או 'על־תנאי־לאנד') של הרצל) – או שמא מדובר בשפה אירו־אסיאתית, שהיא גם שמית וגם הודו־אירופית.”

“אם בן-יהודה לא היה פרלמן אלא אברג'יל, הישראלית הייתה שפה שונה לגמרי, הרבה יותר שמית.”

“אי־אפשר להתייחס ל'עברית שהוחייתה' בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 כאילו הייתה המשך ישיר של העברית מקדמת דנא, שכן הישראלית היא בעלת דנ"א אחר.”

“האם המילון הוא המקום היחידי שבו 'הצלחה' באה לפני 'עבודה'?”

“המחסור באותיות ניקוד עושה את הישראלית לשפה נוחה לסיפורים פלינדרומיים, כלומר, קטעי ספרות דחוסה שבהם סיפור שלם יכול להיקרא מהאות האחרונה ועד לאות הראשונה, ולהפך.”

“לדיסלקט כדאי להיוולד בספרד או בגרמניה, פחות באנגליה, ובוודאי שלא בישראל של ימינו.”

“ישראלים קוראים את התנ"ך כאילו נכתב בישראלית, ולכן פעמים רבות הם שוגים בהבנתו בלי ידיעתם.”

“שפה או דיאלקט הם אוסף אבסטרקטי מטא־לשוני של אידיולקטים (כלומר, הדיבור הייחודי של כל דובר בהשוואה לדוברים אחרים של אותה שפה). יתרה מכך, "שפה היא דיאלקט חמוש בטנק', כלומר, דיאלקט בעל זהות לאומית.”

“דוברים ילידיים אינם טועים! הישראלית היא בעלת היגיון פנימי שלה, השונה מאוד מזה של העברית.”

“ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר להישמר בשפת המטרה.”