אורי בר-לב

“הראל נזכר כי כמה שבועות קודם לכן עלה בראשו דימוי לצמד אחר. זה קרה אחרי שמתנחלים, בניסיון יצירתי במיוחד להעליב את הראל, קראו לו 'דרדסבא' בגלל הזקן הלבן והכומתה הכחולה. 'אורי צחק ואני אמרתי לו שאם אני דרדסבא אז המשמעות היא שהוא גרגמל', מספר אלוף הפיקוד בחיוך.”

“אחרי שעזב את דובדבן אמור היה בר-לב להתמנות לתפקיד בכיר בצנחנים, אבל מפכ"ל המשטרה לשעבר יעקב טרנר שכנע אותו לחצות את הקווים למשטרה, כדי להקים את יחידת המסתערבים המיוחדת של משמר הגבול, הגדעונים. כמפקד דובדבן והגדעונים בר-לב היה מעורב אישית בעשרות תקריות אש מול מחבלים מטווח אפס. מפגני האומץ בקרבות האלה זיכו אותו בשלושה צל"שים וגם בעיטור המשטרתי 'אות השירות'.”

“בר-לב פיקד על יחידת המסתערבים בשנים 86' - 89'. באותו זמן גדלה היחידה מ־12 חיילים לכמעט 200 ועדיין נחשבה לאחת הסודיות ביותר בצה"ל. לקראת אחד המבצעים ב־87' הגיע סגן הרמטכ"ל אהוד ברק לביקור ביחידה והחליט באופן ספונטני להצטרף לפעולה. כמו הלוחמים הצעירים, ברק התחפש גם כן. היעד היה בית בשומרון שבו נלכדו לבסוף שישה מבוקשים ונשק.”

“אחד מהשניים: או לגדל ארטישוק, או להיות מדריך חבורות רחוב.”

“באחת הפעילויות נתתי הוראת פתיחה באש על רכב מסוים. וזה לא כמו בסרטים, שכל אחד יורה שני כדורים ונגמר. כל אחד מהלוחמים רוקן על הרכב את כל התחמושת שהייתה לו. עד שניגשתי לרכב וזיהיתי בפנים ארבעה מחבלים הרוגים עם קלצ'ניקובים ומטענים, נהיה לי שיער לבן. כי ברור לי, שאם במקום מחבלים אני מגלה בפנים את הירקן, אשתו ושני ילדיהם, אני בבעיה. ככה זה אצלנו. כשפעולה נגמרת בהצלחה, אז יופי, מקבלים בקבוק שמפניה ומחמאות: 'אתם גדולים מהחיים'. ואם זה נגמר אחרת, זה רק אנחנו לבד, מול האמת הקשה.”

“כשחזרתי והייתי חניך במכללה לפיקוד ומטה, מאמן הכושר של המכללה הורה לי להוריד את התחבושת האלסטית מהרגל בזמן שרצנו. רק בסיום הריצה, כשהוא כבר ממש כעס עליי, הראיתי לו שאני לא יכול להוריד את התחבושת פשוט בגלל שהיא מחברת לי את הרגל התותבת. הוא הופתע שאני רץ רגיל גם ככה. לאחר מכן, כשכבר פיקדתי על יחידת דובדבן, צעדתי בראש החיילים במסעות הכומתה מבית גוברין למצדה לאורך 123 קילומטר. האמת שזה היה טיפשי מצדי להתנהג כמו פופאי, אבל כנראה רציתי להוכיח שאני לא עושה שום הנחות לעצמי.”