יצחק בן-אהרן

“הלך לעולמו אחד מגדולי הדור הנפילים. הוא היה הלפיד שהלך לפני המחנה והתווה את דרכה הרעיונית של תנועת העבודה. הוא היה חלוץ ולוחם ציוני וסוציאליסט בכל רמ"ח אבריו. יצחק בן אהרון היה איש חזון ומעש שיחסר לכולנו.”

“כשרת החינוך, אני רואה בו את המודל המוסרי לאורו הדורות הבאים צריכים להתחנך.”

“מהווה אבידה גדולה לדור האידיאולוגיה של מדינת ישראל. איבדנו איש מחשבה, אידיאולוג של תנועת הפועלים והסוציאליזם. בן אהרון היה בשבילי מורה דרך, רואה צדק, חבר, וידיד. היה פשוט הסמל של מנהיגות בין בני דורי. כך אני אזכור אותו.”

“הלך מאיתנו אחד מגדולי הדור, איש אוהב אדם ואוהב שלום. אדם שהעמיד אתגרים רבים למדינה והציב את האדם במרכז. אדם אשר ראה לאורך חייו בדוגמה האישית מפתח לעוצמה מוסרית.”

“במלחמת העולם הראשונה, כשהייתי בן שמונה, ראיתי חרב של קוזאק חוצה את גופו של חייל אוסטרי. ב־1941 נפלתי בשבי הנאצי, למשך ארבע שנים. אלה שני הקטבים של חיים בחזית מלחמה. ממש, לא מטאפורי. רואים את המוות פנים אל פנים ומתחסנים. מאז אין לי כל אימה בפני המוות. מתי שיבוא, יבוא. מה שאני מאחל לעצמי קשור לגמרי רק עם הסובב, לא איתי. לעצמי אין לי שום משאלות, ולא יכולות להיות.”

“אין לי ספק, הייתי פוליטיקאי כושל. שוטה הכפר. ואינני אומר את זה בהתבטלות עצמית או הצטנעות מזויפת, זהו תיאור עובדתי של מה שקרה בחיי. התנועה הקיבוצית לא הצליחה להוציא מתוכה פוליטיקאים חשובים. איש מאתנו לא הצליח לכבוש לו בעם מעמד של מנהיג. לכולנו חסר יצר פוליטי ויצר שלטוני, וההסבר המקובל לזה היה שכולנו היינו קיבוצניקים. היה לנו בית לחזור אליו, וגם דעת קהל ביתית ומשפחתית שהכבידה מאוד על כל צעד אישי.”