“במלחמת העולם הראשונה, כשהייתי בן שמונה, ראיתי חרב של קוזאק חוצה את גופו של חייל אוסטרי. ב־1941 נפלתי בשבי הנאצי, למשך ארבע שנים. אלה שני הקטבים של חיים בחזית מלחמה. ממש, לא מטאפורי. רואים את המוות פנים אל פנים ומתחסנים. מאז אין לי כל אימה בפני המוות. מתי שיבוא, יבוא. מה שאני מאחל לעצמי קשור לגמרי רק עם הסובב, לא איתי. לעצמי אין לי שום משאלות, ולא יכולות להיות.”