“אין לי ספק, הייתי פוליטיקאי כושל. שוטה הכפר. ואינני אומר את זה בהתבטלות עצמית או הצטנעות מזויפת, זהו תיאור עובדתי של מה שקרה בחיי. התנועה הקיבוצית לא הצליחה להוציא מתוכה פוליטיקאים חשובים. איש מאתנו לא הצליח לכבוש לו בעם מעמד של מנהיג. לכולנו חסר יצר פוליטי ויצר שלטוני, וההסבר המקובל לזה היה שכולנו היינו קיבוצניקים. היה לנו בית לחזור אליו, וגם דעת קהל ביתית ומשפחתית שהכבידה מאוד על כל צעד אישי.”