מאיר שניצר

“ב־99' ביקשתי לפרוש מביקורת טלוויזיה – עבודה יומיומית, של אדם שכבר אז היה לא צעיר ונדרש לצפות מדי יום בחמש שעות של טלוויזיה לפחות, ולכתוב טור קבוע בין השעות עשר בלילה לרבע ל־11. זו עבדות לשמה.”

“קריסתו של הבסיס הישן והטוב של הוליווד שכבר איננה עוד, הצמיחה עולם אלטרנטיבי, בדוי בחלקו, ונטול צופים אמיתיים. זהו היקום של פסטיבלי הקולנוע, שבו ממשיכים להנשים את החולה האנוש. בעולם מתקיימים מדי שנה בין אלף ל־2,000 פסטיבלים (תלוי באופני הגדרתם), שבולעים עוד ועוד סרטים – לשם נוחיות נכנה אותם 'סרטי איכות' – שבחלקם נחשפים למעשה לציבור מצומצם בלבד, שאינו בין רוכשי הכרטיסים. כאילו מדובר בקונצרטים של מוזיקה קלאסית עכשווית, שההכנסות הכספיות אינן חלק מחבילת ההתייחסות שלהם.”

“אני לא יכול להיות מבקר נכון או אובייקטיבי או מדויק של סרטי זומבים או סרטי התבגרות... אין לי את האי־ניסיון של הצופים שעבורם זה נועד – יש לי נסיון־יתר שמפענח את סרטי הזומבים באופן שכנראה לא ראוי לפענח אותם.”

“אני חושב שהטעם שלי מגובש על ידי, אני משתדל שהוא לא יושפע מהלכי רוח אופנתיים – ואני מגויס. אני לא מוכן לפלבל בעיניים ולהגיד שאני אובייקטיבי.”