Damon Runyon

“כל מה שאירע פעם, או קודם, מסופר בהווה. זהו סימן היכר מובהק של ראניון.”

“די ברור שראניון לא מחפש שום עושר לשוני מן הסוג שמזוהה לעיתים קרובות עם 'ספרות טובה'; בדיוק להפך: הוא חותר דווקא למין מינימליזם של שפת עיתון יומיומית, תוך שימוש וירטואוזי במבחר יחסית מוגבל של מילים וביטויים.”

“ראניון עמל על גיבוש הסגנון שלו במשך עשרות שנים, והוא הגיע למשהו שרק סופרים מעטים מצליחים לעשות: ליצור שפה ייחודית משלו, כזאת שאי אפשר לטעות בה, עד כדי כך שזכתה לכינוי משלה – Runyonese ('ראניונזית')... ישנו גם מרכיב נוסף, קצת יותר קשה לתיאור, וזהו התחביר הראניוני המיוחד במינו, הדרך שלו לבנות את המשפטים ואת הפסקאות במין סדר כזה שבסוף תגיע איזושהי 'פואנטה' הומוריסטית. הפואנטה האמיתית, אין צורך לומר, מגיעה תמיד בסוף הסיפור (במקרים רבים – מלאכת מחשבת – ממש במילה האחרונה).”

“אין שום דמיון בין היצירה המהודקת של סיפורי ניו־יורק לסוגי הסיפורת האחרים שלו. מבטו האירוני של ראניון על הטיפוסים הקשוחים מברודווי אינו ניתן לגיבורי יצירתו האחרים; דומה שהוא היה קשוב להם הרבה יותר וטרח לפרוש את מצוקותיהם דווקא בסיטואציות הכי בלתי אפשריות.”

“ראניון היה הרבה יותר מעוד עיתונאי מסקר של עולם הפשע. הוא זכה לתהילת עולם בראש ובראשונה הודות לסיפורים שכתב על אנשי עולם הפשע, שאותם הכיר היטב ואותם תיאר בצורה רומנטית ביותר. סיפוריו התאפיינו בסגנון המיוחד, בביטויי הסלנג המפורסמים, בשפה שבה אין עבר ועתיד, רק זמן הווה.”

“צריך לחשוב כמו ראניון כדי לכתוב כמותו.”

“כמובן אני מצטרף אל הצחוק הכללי גם הפעם, אם כי לומר את האמת הייתי צוחק הרבה יותר בלבביות אילו ג'ו הג'וקר היה קופץ ומתפגר לי מול העיניים, כי אני לא מת על זה שיעשו ממני צחוק על הברודווי.”

“הוא רק מזעיף פנים אל ג'ו, ואומר משהו באיטלקית, וגם אם אני לא מבין איטלקית, זה נשמע כל כך בלתי נעים שאני בטוח שהייתי מסתלק מהעיר תוך שעתיים אם הוא היה אומר את הדברים האלה לי.”

“וג'ו הג'וקר יודע להתגנב באופן כל כך חרישי שהרבה חבר'ה בברודווי מוכנים להתערב איתכם שהוא מסוגל לעשות רגל חמה אפילו לעכבר אם רק תצליחו למצוא לו עכבר שנועל נעליים.”

“מי־שלא־תשאל יגיד לך שבתור שליפה של בכי מהמותן אישתו האוהבת־לעד של המוח שארלוט נותנת בהלוויה ביצוע מרהיב, אם כי היא אפילו לא מגרדת את הרף שקובעות דוריס קלר, סינתיה האריס ובובי בייקר. את האמת, בובי בייקר מתייפחת בכזה קולי קולות שפה־ושם יש דיבור על להעיף אותה לגמרי מההלוויה.”

“חבר'ה טוענים שהסיבה האמיתית שהמוח שומר אצלו את כל הפרגיות זה בגלל שהוא יותר מדי אנוכי בשביל לוותר עליהן, אף על פי שאישית לא הייתי לוקח אף אחת מהן אפילו אם המוח מצמיד אליה בונוס במזומן, חוץ אולי מאשר את בובי בייקר.”

“וכן הלאה, וכן הלאה, עד שהוא כבר יותר מדי זקן בשביל להידלק על עניינים כמו פרגיות, מה שקורה בערך כשהוא בן מאה וארבע שנה, אף על פי שאני שומע על חבר'ה שניפצו גם את השיא הזה.”

“כשאני נותן עוד הצצה אני רואה שזה באמת ובתמים קוף גדול, ואפילו אחד מכוער להחריד, אם כי אישית אני לא רואה אי פעם איזשהם קופים שאני יכול לציין אותם כיפי תואר במיוחד.”

“וביג ג'ול מוריד את המעיל שלו, ואני רואה שיש לו אקדח אוטומטי אחד תחוב מתחת לבית השחי, ועוד אחד מציץ מחגורת המכנסיים, ואני מקווה ומייחל ששום שוטר לא יצעד לו פתאום אל תוך החדר בזמן שביג ג'ול נמצא שם, כי זה מאוד מאוד נגד החוק שחבר'ה יסתובבו להם לבושים בצורה הזאת בעיר ניו יורק.”

“השוטרים תמיד זורקים את האשמה על הכול, בלי קשר לאיפה זה קרה, על הברנש הכי בולט שהם מצליחים לעלות בדעתם, וביג ג'ול בולט למדי בכל רחבי ארצות הברית. רוב הסיכויים זה שהוא לא עושה חצי מהדברים האלה, ובטח יש לו אליבי לחצי שהוא כן עושה, די סביר, אבל אין ספק שהוא מאוד לוהט, ואני לא מת לראות סביבי בחורים לוהטים, ואפילו בחורים שהם טיפ־טיפה חמימים.”

“ואפילו דייב החבוב מתחיל לשים את דולורס על הכוונת עד שאני מזכיר לו שהוא חייב להתקשר אל מיס בילי פרי, אז הוא מבלה איזה חצי שעה בתא הטלפון ומסביר למיס בילי פרי שהוא במלון שלו במיטה, ושהוא אוהב אותה מאוד מאוד.”

“ורוב הסיכויים זה שהם יתקעו בו כדורים נוספים, רק שהם משאירים את הטקסי שלהם במרחק בלוק אחד משם עם המנוע עובד, והם יודעים שהחאפרים של סיינט לואיס הם זוועתיים בקטע של להקפיץ את המונה קדימה לחבר'ה שנותנים להם לחכות.”

“לפרנקי פארוני אין שמץ של מושג שסקודלס ומייק השחור ובני הם עכשיו בראש אחד, והוא בטח מאוד מאוד מופתע כשהם קופצים אליו בדרך אל התחנה. למען האמת, אני שומע שנשאר לו על הפנים מבט מאוד מופתע עוד כשאוספים אותו לאחר מכן.”

“האמת, אני בטח הנהנן לא פחות טוב מאשר כל ברנש אחר בעיר הזאת, שיש בה בטח איזה שלושה מיליון הנהננים, ולמה בעצם שאני לא אהיה, הרי איך שאני רואה את הדברים, להנהן לאיזה בחור זה לא יותר מדי טרחה. ובעצם זה חוסך הרבה מאוד שיחה.”

“והסיבה לזה היא שכאשר דייב החבוב הוא לבדו אין לו אף אחד שיהנהן לו בראש, ואם יש משהו שדייב החבוב מאוד מחבב זה שיש לו מישהו שיהנהן לו בראש.”