“די ברור שראניון לא מחפש שום עושר לשוני מן הסוג שמזוהה לעיתים קרובות עם 'ספרות טובה'; בדיוק להפך: הוא חותר דווקא למין מינימליזם של שפת עיתון יומיומית, תוך שימוש וירטואוזי במבחר יחסית מוגבל של מילים וביטויים.”