דדה בגוואן

“אי אפשר לאהוב העלבה (apmaan) באותה מידה שהוא אוהב חשיבות (maan), נכון? הוא לא יכול לאהוב הפסד באותה מידה שהוא אוהב רווח, נכון?”

“מי שכבש את אויביו הפנימיים, לאריהנט כזה אני משתחווה. למד להכיר את האויבים הפנימיים. כעס, גאווה, רמייה ותאוות בצע הם האויבים הפנימיים.”

“זה ודאי שאם יש מישהו שיפגע בך מצד אחד, יש גם מישהו שיעזור לך מן הצד האחר. כשם שאינך יכול לראות את זה שפוגע בך, כך אינך יכול לראות גם את זה שעוזר לך. אם זה שפוגע בך אינו יכול להחזיק מעמד יותר מארבע או חמש שנים, גם זה שעוזר לך לא יוכל להחזיק מעמד יותר מארבע או חמש שנים.”

“מי שאינו נוזף במי שפועל בתחבולה לא יהיה לו אדון בעולם הזה!”

“מה שמגיע לך, יבוא לפניך ללא מאמץ. טוהרך נדרש. מה נדרש לטוהרך? [הכוונה] ״ששום יצור חי בעולם הזה לא ייפגע על ידי״. אם מישהו פוגע בך, זה קורה על פי החוק [חוק הטבע].”

“כל מי שרוצה פרקרוטי (האני היחסי) שמביא תועלות עולמיות, עליו לעבוד את מטאג'י, אם-האלה. ומי שרוצה מוקשה [שחרור עליון] צריך לעבוד את הנשמה [האני האמיתי]. ומי שרוצה את שניהם צריך לעבוד את שניהם.”

“ידע מוכרע אינו נקרא "ידע". ידע מוכרע נקרא עיקרון.”

“בזמן המוות, אדם אומר, ״אדוני היקר, הארך את חיי בעוד שעתיים, כדי שיגיע גנאני פורוש [הנאור] ואוכל לעשות את הדארשן שלו״. הוא מתלונן כך. אל תתלונן עכשיו. למה אתה מתחנן עכשיו? כשעוד הייתה לך השליטה, לא עשית דבר, ועכשיו, כשכבר אין לך שליטה, אתה מציב דרישות?”

“מה אנשים חוליים (שאינם מודעים לעצמם) עושים? הם מרגישים אי נוחות ברגע שהאורח מגיע. הבעל אומר לאשתו: "את רק מראה שאת מודאגת, אז הוא יעזוב!" אתה מתעצבן או אפילו מתקיף אותו במילים, האורח לא יעזוב. איך הוא יעזוב כשזה כבר נכתב? בהתעצבות אתה צובר קרמה לחיים הבאים, תצטרך משהו לבזבז שם, לא?”

“אם מישהו מוצא פגם בנו, זה אומר שיש לנו חוסר שלמות. אבל אם אותו אדם נוהג לדבר שלילי באופן קבוע – זה עניין אחר, ובדרך כלל זה לא המצב.”

“הנשמה (אטמה) נשארת רחוקה מאוד מהמקום שבו נוצרים הקשאים (כעס-גאווה-רמייה-חמדנות), הנשמה רחוקה משם מאוד. במקום שבו אין קשאים, שם מצויה ״דת הוויטראגים (הנאורים)״, ובמקום שבו יש קשאים, מצויה ״הדת היחסית״!”

“קארמות טובות הן אשליה וגם קארמות רעות הן אשליה. למרות זאת, איני אומר לך להפסיק לעשות קארמה טובה. מעבר מרע לטוב הוא דבר טוב. עם זאת, למרות עשיית הטוב; האשליה אינה נעלמת. הדת האמיתית מתחילה לאחר שהאשליה נעלמה.”

“צורתו הטבעית של הנשמה [האני האמיתי שלנו] היא העצמי העליון המוחלט [פרמטמה]. היא אינה מראה לך ‘שגוי [עשייה]’, וגם אינה מראה ‘נכון [עשייה]’. כאשר השפעתו של קארמה שלילית נפרשת, אז יראה האדם את ה‘שגוי’, וכאשר קארמה חיובית נפרשת, היא תראה ‘נכון’. הנשמה אינה ה‘עושה’ בכל זה; היא ממשיכה רק ‘לראות’ את התנודות!”

“בזמן שלנו, להתאים את ההתנהלות בעולם הוא ידע (ג'ן). צריך להתאים ל'אי‑התאמות'.”

“לעולם הזה שני צדדים; למרות שהוא חפוז, הוא נמצא בתוך עיקרון. דרך חמשת החושים והידע האינטלקטואלי הוא נראה חפוז, ודרך ה'גנן' (הידע האמיתי) הוא נראה בעקרון.”

“אם יש "אנוכיות" אמיתית, אז יש "שחרור העצמי", וזה אכן צורתו של האדם עצמו (העצמי).”

“הדת [דהרמה] מתחילה במקום שיש עושות [לעשות], ומוקשה [שחרור מוחלט] מתחילה במקום שיש הבנה (להבין).”

“זו עוצמה אדירה להיות מסוגל לעכל עלבון”

“דאגות וסבל מועילים להתפתחות הרוחנית של האדם”

“בהגוואן (אלוהים, העצמי) ופרמטמה (העצמי העליון). המילים האלו נאמרות. המוסלמים אומרים שני מילים – ‘חודה’ (אלוהים, העצמי) ו‑‘אללה’ (העצמי העליון, האבסולוטי). אללה משמשת לפרמטמה וחודה משמשת לבהגוואן.”