“קטע מתוך: "באופן היפותטי" מאת אנתוני ט. הינקס (ספר עליך ועל העולם – בקרוב!) אם הייתי אדם ממולח, הייתי מתבונן ולומד את המין האנושי כדי לגלות היכן טמונות חולשותיו. חמדנות, בוודאי; יהירות; חוסר אמון; נטייה לאלימות; קנאות, ועוד הרבה תכונות שאינן מכובדות כל כך, ואפילו כמה תכונות מכובדות, שגם בהן אפשר היה להשתמש ולהפיק רווח. ואז, ברגע שהייתי מוצא את חולשותיו, הייתי פועל. אני וכמה חברים או בני משפחה, לא מונחים שבדרך כלל הייתי משתמש בהם, אבל כאלה שנפוצים יותר כאן על פני כדור הארץ, היינו מקימים אימפריה. חודשים – שנים – אלף שנים. למי אכפת, כי הזמן לצדי, לא לצידך! הייתי זורע חוסר אמון; קסם; חוכמה; ידע, ומקים דתות רבות. למה דתות רבות? כי מה הטעם בכיף אם יש רק אחת, כשעם חופן שלם אפשר לזרוע שנאה; לבצע מעשים שלא ייאמנו, והכול בשם הדת. זה הרבה יותר כיף, ובנוסף לכך, זה משרת את מטרותיי. חדשנות – המצאה – אינטליגנציה. כל אלה יבואו, אבל רק בזמן שאבחר. עשורים יעברו ואז מאות שנים. מלחמות יילחמו. הוא נגדו. הוא נגדה. היא נגדו. הם נגד אחרים. אני אומר לכם, לראות משהו מגיע לידי מימוש זה כיף גדול לעזאזל.”