תדהמה

“בעיר פיונגיאנג, לא צריך להסתכל רחוק מאוד כדי לראות דמות של המנהיג הגדול, קים איל סונג. הם אוהבים את הבחור. הוא אחראי לפלא שהוא צפון קוריאה.”

“אבל אני מתעורר לשאלה אם נזכור אי פעם בשירי שיר או בסיפורים. אמנם אנחנו נמצאים באחד, אבל אני מדבר על דברים שישנם במילים, תוכן שישנן סביב מדורה או שישנם בספר עבה עם אותיות אדומות ושחורות, שנים רבות לאחר מכן. ויאמרו: "שמעו על פרודו ועל הטבעת!" ויאמרו: "כן, זה אחד מסיפורי האהובים עליי. פרודו היה גיבור, לא, אב?" "כן, ילדי, הגיבור הגדול ביותר מבין ההובביטים, וזה לא דבר קטן." "זה לא דבר קטן בכלל," אמר פרודו, והחליק, צחוק ארוך וברור מהלב. קול כזה לא נשמע באותם מקומות מאז שאורון הגיע לאדמת המידלנד. לפתע נראה לסאם כאילו כל האבנים שומעות והגבעות הגבוהות נטויות עליהם. אך פרודו לא שמע אותן; הוא החליק שוב. "מה, סאם," אמר, "לשמוע אותך מסתמן לי כאילו זה כבר כתוב. אך אתה חסר”

“פלא הוא אושר יפהפה”

“בכל פעם שמישהו מציג את עצמו כמאסטר או כגורו, אני מיד תוהה… אם אלה השקרים שהוא מספר לעצמו, אילו שקרים הוא יספר לי?”

“כשהתבגרתי, הייתי צריכה לבחור בין חיי ההוויה לחיי הפעולה, וצפנתי אחרונה כמו דג לטרף. אך כל מעשה שאתה עושה, כל פעולה מחייבת אותך אליה ולעקבותיה, ומכריחה אותך לפעול שוב ושוב. אז נדיר מאוד למצוא רגע כזה, פנינה בין פעולה לפעולה, שבו אתה יכול לעצור ולהתהוות פשוט. או לשאול, בסופו של דבר, מי אתה.”

“שרדתי כמה מהילדים שגדלתי איתם ב-Knowsley Village, ליברפול, בריטניה. שניים התמוטטו ומתּו בגיל שמונה-עשרה מהתקפי לב! הם גרו זה מול זה ושיחקו יחד. אני תוהה אם זו הייתה איזו חשיפה שהייתה משותפת להם? למרבה הפלא, משפחה שלמה של שלוש נשים חלתה כולן בסרטן השד ממש מעבר לפינה מהם, וזה הרג את חברתי! קצת יותר במעלה הדרך חבר אחר התמוטט ומת מסרטן המוח בשנות השלושים לחייה. תמיד זה נראה כמו הרבה יותר מדי מוות בטרם עת באזור כה קטן.”

“הפילוסופיה, אף על פי שאינה יכולה להסביר לנו בוודאות מהו התשובה האמיתית לספקות שהיא גורמת, היא מסוגלת להציע מגוון אפשרויות שמגדילות את מחשבותינו ומחליצות אותן מהשלטון של המסורת. כך, בעוד שהיא מפחיתה את תחושת הוודאות שלנו לגבי מהו הדבר האמיתי, היא מגדילה מאוד את ידיעתנו לגבי מה יכול להיות; היא מסירה את הארגנות הגסה של אלה שלא חקרו מעולם את אזור הספק החופשי, ומחזיקה בחיים את תחושת ההפתעה שלנו על ידי הצגת דברים מוכרים בצורה לא מוכרת.”

“המדבר מוביל לפלא של הרגע”

“אבל אני עדיין תוהה כיצד היה זה אפשרי, באותן שנות מעבר חסרות החן, לפני זמן רב, שאנשים לא ראו לאן הם הולכים, והמשיכו, בעיוורון ובפחדנות, אל גורלם. אני תוהה, שכן קשה לי לתפוס כיצד אנשים שהכירו את המילה אני, יכלו לוותר עליה ולא לדעת מה איבדו. אך כזה היה הסיפור, שכן חייתי בעיר הארורים, ואני יודע איזה אימה הרשו בני אדם להביא עליהם.”

“אני מתעורר כיצד אפשר להאמין בדת ולהאמין בו בזמן שהכל בסדר עמך.”

“אבל הנה העניין לגבי הכוכבים וכל פגמיהם: איננו מבינים הכול עליהם, אבל אנחנו עדיין אוהבים את יופיים ואת הפלא שבהם. אנחנו יודעים על כל הסכנות, אבל עדיין היינו הולכים לשם רק משום שרצינו לגעת בכוכבים.”

“עם "אבק כוכבים", אני מקווה שמה שעשיתי הוא לתת לבני שלושים, ולבני ארבעים, ולבני עשרים וחמש, ולבני שישים, הזדמנות לקבל את אותה תחושת פליאה, את אותה תחושה, את אותו קסם, שהם קיבלו בקריאת אגדות הילדים הקלאסיות כשהיו ילדים.”

“אני מתעניין באנשים שאומרים שאין להם זמן לחשוב. אני, לעומת זאת, יכול לחשוב כפול. אני מוצא שמשקולת ירקות, שיחות עם לקוחות, קרב או אהבה עם מרי, התמודדות עם הילדים — אף אחד מהם לא מנע ממני שכבה שנייה וחוזרת של חשיבה, התפעלות, הצעות. בוודאי זה נכון לכל אחד. אולי שאין זמן לחשוב אינו אלא שאין רצון לחשוב.”

“השיחה פנתה עד מהרה לדיג, והיא שמעה את מר דארסי מזמין אותו, בנימוס הרב ביותר, לדוג שם ככל שיחפוץ כל עוד יוסיף לשהות בסביבה, ובה בעת מציע לו לספק לו ציוד דיג, ומצביע על אותם חלקים של הנחל שבהם יש בדרך כלל את מירב ההצלחה. גברת גרדינר, שהלכה זרוע בזרוע עם אליזבת, הביטה בה במבט שהביע את תמהונה. אליזבת לא אמרה דבר, אך הדבר הסב לה עונג רב; המחמאה ודאי כולה לעצמה. תדהמתה, עם זאת, הייתה עצומה; ושוב ושוב חזרה ואמרה, "מדוע הוא השתנה כל כך? ממה זה יכול לנבוע? אין זה יכול להיות למעני, אין זה יכול להיות למעני שמנהגיו התרככו כך. תוכחותיי בהאנספורד לא יכלו לחולל שינוי כזה. אי אפשר שהוא עדיין אוהב אותי.”

“כדי לחיות חיים נפלאים, צרו יותר, קנו פחות, חבקו יותר, נזפו פחות, תנו יותר, קחו פחות, סלחו יותר, דאגו פחות והיו אסירי תודה בכל יום על החיים.”

“התמדה והתאוצה הן שני מפתחי ההצלחה הנמשכת. אנשים שמגיעים להצלחה חד-יומית ונופלים בחזרה לממוצע יישכחו במהירות.”

“כעת היו כוכבים מעל הראש, תלויים כחניתות אור קפואות, דוקרים את שמי הלילה.”

“היום הוא יום חדש. זהו יום שמעולם לא ראית לפני כן ולעולם לא תראה שוב. תפסיק לספר לעצמך את השקר של "אותו חרא, יום אחר"! כמה ימים השקר הזה גנב ממך? תפוס את הפלא ואת הייחודיות של היום! הכיר בכך שבמהלך היום היפה הזה, יש לך כמות מדהימה של הזדמנויות להניע את חייך בכיוון שאתה רוצה שהם ילכו בו.”

“קריאת ספרים הופכת אותנו קשובים יותר לדמותנו ולעולם האסתטי שבו אנו חיים. סופרים שאנו מעריצים משתמשים בשפה, בלוגיקה ובניואנסים כדי לצייר סצנות פיזיות ורגשיות בדיוק מעודן. השימוש של סופר בשפה חיה יוצר השפעות מתמשכות המחוללות את פלאיהן על מוחו הגמיש של הקורא. מוח מעורר מחיה את זיכרונותינו החצי־מודעים; הוא גורם לנו להעלות באוב דימויים בני־קיימא של משפחתנו, חברינו ומכרינו. לא פחות חשוב מכך, כתיבה מעוררת השראה גורמת לנו להכיר בתכונות האופי המובהקות שלנו ולזהות את מחשבותינו ורגשותינו שלא הובעו בעבר.”

“לתהות פירושו לברוא מחדש עצמי מקודש”