אנדרדוגים

“הם האומללים — המנודים, החלשים. ומי אשם? האם אין אלה הנפולים ביותר הזקוקים ביותר לצדקה?”

“אל יפחיד אותך איש לעולם, אתה אינך עומד על אדמתו של איש. אך שוב, יש מי שטענו שהארץ היא שלהם וגזלו את הכוח משאר כולנו. אך הם גזלנים; הכוח שייך לכל אחד ואחת מאיתנו. חפש אותו ככל האפשר. אין בכך כל בושה. למעשה, זו הכרחיות. או שיש לך כוח, או שתירמס למוות בדריסה ההמונית בדרך אל הפסגה”

“אני רק נראה שלילי בעיני בני המזל. זה מפני שאני מראה לבני המזל פחות שהם בעצם לא פחות בני מזל אחרי הכול.”

“כל מהפכה מתחילה במטרה לעזור לעניים, אבל כשהעניים משיגים זאת הם שוכחים מי היו והופכים למדכאים החדשים. המעגל נמשך לנצח”

“כתיבת שירים ושירה נולדות לעיתים קרובות כל כך מן האנדרדוגים, משום שאפשר להפוך אפילו את המצבים המכוערים ביותר למעוררי הערצה, או ליפים יותר מן המצבים היפים - הם המדיומים החינניים ביותר שבהם קווי המתאר של החברה מתעוותים.”

“אילו היה להם שכן אחר, פחות שקוע בעצמו ויותר דואג לזולת, אדם בעל נטיות רגילות של צדקה, מצבם הנואש לא היה נעלם מעין, אותות המצוקה שלהם היו נשמעים, ואולי כבר היו ניצלים עד כה. אכן, הם נראו מושחתים לגמרי, מושחתים, נתעבים ושנואים; אך נדיר שמי ששקעו כה עמוק לא יושפלו בתהליך, ועוד מגיע רגע, נוסף על כך, שבו האומללים והידועים לשמצה נכללים יחד, מתמזגים בעולם אחד, גורלי. הם האומללים - המנודים, החלשים. ומי אשם? האין אלה הנפולים ביותר הזקוקים ביותר לצדקה?”

“זו חובתו של כל אדם לשחרר את עצמו. לעולם אל תסכים לחיות חיי נחותים בעולם של אלוהים.”