נסיעות

“הרבה אמריקאים אין להם דרכון, ולעולם לא יהיה להם דרכון. לא רק שהם לא ייסעו, הם לא רוצים לנסוע.”

“חג מולד שמח, שמח, היכול להשיב אותנו אל אשליות ימי ילדותנו, להזכיר לזקן את תענוגות נעוריו, ולהעביר את הנוסע חזרה אל אחיו הבוערת ואל ביתו השקט!”

“כל הדאגות קלות יותר עם יין.”

“בראש המדרון שבשולי האתר, המשקיף על שישה נתיבי כביש מהיר, נמצא דיינר שאליו נוהגים להיכנס נהגי משאיות שזה עתה פרקו את מטענם או ממתינים לאסוף את מטענם. כל מי שמטפח בלבו אכזבה מן החיים הביתיים ימצא הקלה בקפטריה המרוצפת והמוארת בבהירות הזאת, שריחות הצ’יפס והבנזין עולים ממנה, שכן יש בה התחושה המרגיעה של מקום שכולם בו רק חולפים דרכו — ולפיכך אין בו מן האווירה המלוכדת או החברית העלולה להטיל אור משפיל על ניכורו של אדם עצמו. היא מצטיירת כמקום אידיאלי לארוחת חג המולד עבור מי שמשפחתם אכזבה אותם.”

“אדם רוצה לעולם לא לוותר על הפרספקטיבה הגבישית הזאת. אדם רוצה להמשיך להציב את הבית מול מה שהוא יודע על מציאויות חלופיות, כפי שהן קיימות בתוניס או בהיידראבאד. אדם רוצה לעולם לא לשכוח ששום דבר כאן אינו נורמלי, שהרחובות שונים בוויסבאדן ובלואיאנג, שזהו רק אחד מעולמות אפשריים רבים.”

“כל מה שאני עושה, כתיבה, הופעות, נסיעות, הכול נובע מהגישה של הפאנק וההארדקור, מהביטוי הזה — מלהיות פתוח לנסות דברים אבל להישען על עצמך, לקחת את מה שיש לך אל הקרב ולעשות ממנו מה שתרצה, בתקווה שתוכל להבין את זה תוך כדי תנועה. תעשה מזה קצת סדר.”

“טיול דומה מאוד לאהבה.”

“אדם בעל ערך, אישה או גבר, לא אוהב אותך בגלל מה שהוא או היא רוצים שתהיה או תעשה למענם. הוא או היא אוהבים אותך כי הנשמות המשולבות שלכם מבינות זו את זו, משלימות זו את זו, ויש ביניכם היגיון יותר מאשר עם כל אדם אחר בעולם הזה. כל אחד מכם חולק חלק ממראת נשמתו של האחר ורואה בה בבירור את אורו של האחר משתקף. אתם יכולים לדבר בקלות מן הלב ולהרגיש בטוחים לעשות זאת. שניכם צעדתם כל חייכם בדרך מקבילה. בלי נוכחותו של זה של זה, אתם מרגישים כאילו חבר ותיק או בן משפחה אבד. זה מטריד אותך, לא משום שנתת לזה יותר מדי משמעות, אלא משום שאלוהים נתן. זהו סוג האדם שאין לך צורך להילחם עליו, כי אי אפשר להיפטר ממנו, ובכל מקרה הלב שלך לא רוצה שיילך.”

“אחד הדחפים הדומיננטיים לנוכח יופי הוא לרצות להיאחז בו, להחזיק בו ולהעניק לו משקל בחייו של אדם. יש דחף לומר, ״הייתי כאן, ראיתי את זה וזה היה חשוב לי.״”

“כל הזהב לא מתאיר, לא כל הנודדים אבדו.”

“הגירה אנושית היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של אבותינו. המקומות שבהם אנחנו חיים מעצבים אותנו, המקומות שאנחנו עוזבים מאחור בונים את ההיסטוריה שלנו, והמקומות שאליהם אולי נגיע הופכים לעתיד המסתורי שלנו.”

“החלומות שלך הם כמו שוק; למיקומם יש באמת חשיבות. אם תמשיך להסתיר את הפוטנציאלים שלך מעין רואה, ייתכן שתהיה גדול אך לא מוכר! ההשפעה שלך יכולה לנסוע למרחקים ארוכים אם רק תיתן להם את ההזדמנויות ללכת למקום שבו זקוקים להם! מיתג את עצמך מחדש!”

“במהלך המלחמה בבוסניה בסוף שנות התשעים, ביליתי כמה ימים בנסיעה ברחבי המדינה עם סוזן סונטג ועם בנה, ידידי היקר דייוויד ריף. באחת הפעמים, עשינו סטייה מיוחדת לעיר זניצה, שם דווח על חדירה רצינית של קיצונים מוסלמים מבחוץ: האשמה ששימשה לעיתים קרובות להכפשת ממשלת בוסניה של אותה תקופה. מצאנו מעט מאוד ראיות לכך, אבל הקהילה עצמה הייתה שסועה מאוד בין מוסלמים, קרואטים וסרבים. אף סיעה לא הייתה חזקה מספיק כדי להשתלט, וכל אחת הייתה חזקה מספיק כדי להטיל וטו על מועמדת של האחרת לראשות מועצת העיר. בסופו של דבר, ובאופן שהיה אופייני לבוסניה, שלוש המפלגות פנו לאחד היהודים המעטים בעיירה וביקשו ממנו לקבל עליו את התפקיד. פנינו אליו, וגילינו שהוא גם האינטלקטואל המקומי, בעל כישרון טבעי לסינתזה של עניינים. אחרי שעזבנו אותו, סוזן התחילה לגחך במכונית. "מה אתה חושב?" היא שאלה. "אתה חושב שגם רופא השיניים היחיד והפסיכיאטר היחיד בזניצה הם יהודים?" היה זה אטום מצדי להעמיד פנים שלא ראיתי את הבדיחה שלה.”

“דברים ששווה שיהיו לך מתריסים נגד ההיגיון. הם באים עם מכשולים, אתגרים, קרבות ותקופות ארוכות של שיטוט בחושך. הדרך שלך לא תהיה מובנת למשפחה או לחברים שלך. אנשים ישמיעו את דעתם עם כללי החיים והפחדים שלהם, אבל בסופו של דבר זהו חייך. המשיכה הזאת שאתה מרגיש היא אמיתית ולעיתים קרובות היא האינטואיציה שלך. היא מציקה לך כל יום. עקוב אחריה עד כמה שהיא תיקח אותך, כי החיים קצרים מדי מכדי להתעכב על היסוס, בעוד אתה שוכח לחיות. קח סיכון, כי אם יש לך לב טוב, אלוהים לא ינטוש אותך. הוא ייסע לכל מקום שתצטרך להגיע אליו, כדי למצוא את החלקים החסרים של נשמתך.”

“המסע הוא קטלני לדעה קדומה, לקנאות ולצרות אופקים.”

“המסע האידיאלי שלי: לצאת לדרך מוקדם ולעולם לא להגיע.”

“חברתי קייט הלכה פעם לקונצרט של זמרי גרון מונגוליים, שעברו דרך ניו יורק סיטי במסגרת סיבוב הופעות עולמי נדיר. אף על פי שלא יכלה להבין את המילים של שיריהם, היא מצאה את המוזיקה עצובה כמעט עד כדי אי־יכולת לשאת אותה. אחרי הקונצרט ניגשה קייט אל הזמר המונגולי הראשי ושאלה, "על מה השירים שלכם?" הוא השיב, "השירים שלנו עוסקים באותם הדברים שהשירים של כולם עוסקים בהם: אהבה אבודה, ומישהו גנב לך את הסוס המהיר ביותר.”

“אני חושב שצעירים צריכים לנסוע ולטייל לעיתים קרובות למדינות אחרות... כמו שאני עושה.”

“מונטנה נראית לי כפי שילד קטן יתאר את טקסס לאחר שמע טקסנים מדברים”

“תמיד אהבתי את הרעיון שכתיבה היא סוג של מסע. והתחלתי את קריירת הכתיבה שלי כסופר מסתורין למבוגרים.”