היקום

“להגשים את ייעודו של אדם היא חובתו האמיתית היחידה, וכשאתה רוצה משהו, כל היקום קושר קשר כדי לעזור לך להשיג אותו.”

“כל צד של הטבע מגלה תעלומה עמוקה ומגע עם תחושת ההשתוממות וההתפעלות שלנו. אלה החוששים מהקוסמוס כפי שהוא באמת, אלה שטוענים לדעת שאינה קיימת ומציירים קוסמוס המוקף באדם, יבחרו בנוחות הזמניות של אמונות טפלות. הם נמלטים מהעולם במקום להתמודד איתו. אך אלה שיש להם האומץ לחקור את הרשת והמבנה של הקוסמוס, גם שם שונה באופן קיצוני מהרצונות וההתערבויות שלהם, יגיעו לתעלומות העמוקות ביותר שלו.”

“אתה הפרח המפואר ביותר. יופייך אינו ניתן למדידה והוא מדהים. היקום יצר אותך בכל אהבתו ועוצמתו כדי לראות את עצמו בך.”

“אתם היורשים של אהבה ואור אינסופיים. צא החוצה, ידידי. צא מן הסמטאות הצרות של החושך. צא אל אור היום התוסס, שבו שוכנת כל התהילה. צאו החוצה, הו אריות, ונערו מעליכם את המיסטיקה והדעות הקדומות העתיקות. אתם הביטוי המרתק ביותר של אמא טבע. נשמתכם היא הביטוי של היקום כולו. כל הכוח שביקום נולד עמכם בביולוגיה שלכם. הכירו בהם, הבינו אותם, ולבסוף עשו בהם שימוש במרדף אחר הפצת אהבה, הרמוניה ושלום.”

“הפטריציאן לקח לגימה מהבירה שלו. “אמרתי את זה למעט אנשים, חברים, ואני חושש שלא אחזור על זה, אבל יום אחד כשהייתי ילד קטן בחופשה באוברוולד, טיילתי על גדת נחל וראיתי אם לוטרה עם גוריה. תמונה חמודה, בטח תסכימו, ובזמן שהסתכלתי, האם קפצה למים והביאה סלמון שמן, שהחזיקה וגררה אל גזע חצי שקוע. כשהיא אכלה אותו, בעודו עדיין חי, הגוף נפתח ואני זוכר עד היום את הוורוד המתוק של הביצים שיצאו, לשמחת גוריי הלוטרה שהתרוצצו לאכול את הפינוק. פלא של הטבע, חברים: אם וגוריה אוכלות אם וגוריה. וזה היה הרגע שבו למדתי על הרוע. הוא חלק מהטבע של היקום. כל עולם מסתובב בכאב. אם יש ישות עליונה, אמרתי לעצמי, זה עלינו כולם להיות מוסריים יותר ממנה.”

“אתה מבין, אי שם עמוק בתוך היקום יש לב קוסמי ששופך ידע אל מי שיש לו שאלות. וכדי לתקשר איתו, כל שעליך לעשות הוא להתחבר אל לבך שלך. אך יש כאן מלכוד. אינך יכול לישון. עליך להיות ער לחלוטין. ולבך אינו יכול להיות כבד. עליו להיות קל כנוצה. ושאלותיך אינן יכולות לשאת שום גוונים של אפלה; עליהן להיות ילדותיות כמו תלמיד סקרן וקשוב של האמת. ואת התשובות אפשר לפרש בדרכים רבות ושונות — תלוי בכמה אמת יש בך.”

“אספר לך מדוע יש לנו את המוחות והנשמות יוצאי הדופן האלה, מיס ויטאקר,״ המשיך, כאילו לא שמע אותה. ״יש לנו אותם משום שישנה תבונה עליונה ביקום, המבקשת לבוא עמנו במגע. התבונה העליונה הזאת כמהה להיות נודעת. היא קוראת לנו. היא מושכת אותנו קרוב אל המסתורין שלה, ומעניקה לנו את המוחות המופלאים הללו, כדי שננסה לחתור אליה. היא רוצה שנמצא אותה. היא רוצה איחוד איתנו, יותר מכול.”

“ההחלטה החשובה ביותר שכל אחד מאיתנו יקבל אי פעם היא אם להאמין שהיקום ידידותי או לא.”

“זה היה יפה מאוד לדבר על לוגיקה טהורה ועל כך שהיקום נשלט בידי הלוגיקה ובהרמוניה של המספרים, אבל העובדה הפשוטה הייתה שהדיסק נע בעליל בחלל על גבו של צב ענק, ולאלים הייתה נטייה להסתובב בבתיהם של אתאיסטים ולנפץ את חלונותיהם.”

“מה אתה? אני הצב, בן. אני יצרתי את היקום, אבל בבקשה אל תאשים אותי בגללו; כאבה לי הבטן.”

“אני מדבר אליך, אבל ברגע שאני מדבר אליך, היקום נברא ונחרב”

“לעולם אל תוותר על המאבק נגד היקום, כי אנו מתקיימים בחיים באמצעות פעולה, באמצעות לחימה!”

“ביקשתי מהיקום סרנדיפיות, ואתה נכנסת בדלתי”

“הנוצרי אומר: ״יצורים אינם נולדים עם תשוקות אלא אם כן קיים סיפוק לאותן תשוקות. תינוק חש רעב: ובכן, יש דבר כזה מזון. אפרוח ברווז רוצה לשחות: ובכן, יש דבר כזה מים. בני אדם חשים תשוקה מינית: ובכן, יש דבר כזה מין. אם אני מוצא בעצמי תשוקה שאף ניסיון בעולם הזה אינו יכול לספק, ההסבר הסביר ביותר הוא שנוצרתי לעולם אחר. אם אף אחת מהנאותיי הארציות אינה מספקת אותה, אין בכך כדי להוכיח שהיקום הוא תרמית. כנראה ההנאות הארציות מעולם לא נועדו לספק אותה, אלא רק לעורר אותה, לרמוז על הדבר האמיתי. אם כך הדבר, עליי להקפיד, מחד גיסא, לעולם לא לבוז לברכות הארציות הללו, או להיות כפוי טובה עליהן, ומאידך גיסא, לעולם לא לטעות ולחשוב שהן אותו דבר אחר, שהן רק מעין העתק, או הד, או תעתוע שלו. עליי לשמור בתוכי בחיים את הכמיהה למולדתי האמיתית, שאותה לא אמצא עד אחרי המוות; עליי לעולם לא לתת לה להיקבר תחת השלג או לסטות הצידה; עליי להפוך את שאיפתי העיקרית בחיים להתקדם אל אותה ארץ ולעזור לאחרים לעשות כן.״”

“אני חושב, משמע אני קיים? לא. אני פשוט קיים. אני קיים. אני קיים. אני קיים. אני עדיין אהיה גם אם לא אחשוב. למעשה, רק אז אכנס לממד אחר של תודעה. כן, אני עדיין אהיה גם אם לא אחשוב. אני עדיין אהיה גם אם אפסיק לנשום. אני עדיין אהיה משום שאתה עדיין קיים. דבריי נכתבים ואתה קולט אותם. אנחנו רוקדים. אנחנו מתעלסים. וכאשר תפסיק לקרוא אותם, הם עדיין יהיו, משום ששום דבר אינו חדל באמת מלהתקיים. אין דבר שאינו. כל מחשבה, אנרגיה ורטט ממוחזרים. אני קיים ואני אמשיך להיות משום שאני מתגלה כיקום, ולכן אמשיך להתגלות כיקום.”

“הקשר החזק ביותר ביקום הוא כאשר שתי נשמות מתאחדות והופכות לאחת”

“העולם עשוי להיות בעל מטרה, אך כל מה שאנו יודעים לא מציע שאם כך, מטרה זו דומה כלל למטרותינו.”

“הוא היה שם לבדו עם עצמו, אסוף, שליו, מעריץ, משווה את שלוות לבו עם שלוות השמים, נרגש בחשכה מן הפאר הגלוי של קבוצות הכוכבים, ומן הפאר הבלתי נראה של אלוהים, פותח את נפשו למחשבות הנושרות מן הבלתי נודע. ברגעים כאלה, כשהוא מעלה את לבו בשעה שבה פרחי הלילה שואפים את ריחם, מואר כעששית במרכז הלילה זרוע הכוכבים, מרחיב את נפשו באקסטזה בתוך הזוהר האוניברסלי של הבריאה, אולי לא היה יכול הוא עצמו לומר מה עבר במחשבתו; הוא חש שמשהו מסתלק ממנו, ומשהו יורד עליו, חילופי מסתורין בין מעמקי הנפש ובין מעמקי היקום.”

“שינוי חיוני להישרדות. כל צורות החיים חייבות להסתגל לנסיבותיהן המשתנות. כל צורת חיים נובעת מתהליך של שונות, מוטציה, תחרות ותורשה. היקום מצוי במצב מתמיד של כאוס. בכל אחד מאיתנו טבוע כאוס עד העצם. הטבע מחווט את כולנו לשינוי.”

“אלוהים ברא יצורים בעלי רצון חופשי. פירוש הדבר יצורים שיכולים לנהוג שלא כשורה או כשורה. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לדמיין יצור שהיה חופשי אך לא הייתה לו כל אפשרות לנהוג שלא כשורה, אבל אני איני יכול. אם דבר כלשהו חופשי להיות טוב, הוא גם חופשי להיות רע. והרצון החופשי הוא מה שהפך את הרוע לאפשרי. מדוע, אם כן, נתן להם אלוהים רצון חופשי? משום שרצון חופשי, אף שהוא הופך את הרוע לאפשרי, הוא גם הדבר היחיד שהופך כל אהבה או טוב או שמחה הראויים לשמם לאפשריים. עולם של אוטומטים - של יצורים שפעלו כמו מכונות - בקושי היה ראוי להיברא. האושר שאלוהים מתכנן ליצורים הגבוהים יותר שלו הוא האושר של להיות מאוחדים עמו ועם זה לזה, בחופשיות, מרצון, באקסטזה של אהבה ועונג, שלעומתה האהבה הסוחפת ביותר בין גבר לאישה בעולם הזה היא חלב ומים בלבד. ולשם כך הם חייבים להיות חופשיים. כמובן, אלוהים ידע מה יקרה אם ישתמשו בחירותם בדרך הלא נכונה: כנראה, הוא חשב שהסיכון כדאי. (...) אם אלוהים חושב שמצב המלחמה הזה ביקום הוא מחיר שכדאי לשלם בעבור הרצון החופשי — כלומר, בעבור יצירת עולם ממשי שבו יצורים יכולים לעשות טוב ממשי או לגרום נזק ממשי, ושמשהו בעל חשיבות ממשית יכול להתרחש, במקום עולם צעצוע שרק זז כשהוא מושך בחוטים — אזי אנו יכולים להניח שהוא אכן כדאי לשלם אותו.”