סיפור סיפורים

“בכה בזמן כתיבתו, והקוראים יבכו בזמן קריאתו.”

“סלעים ומינרלים: מספרי הסיפורים העתיקים ביותר.”

“סיפור המשמעות של להיות אנושי לעולם אינו שלם. כל דור יוליד את חלקו שלו בקומדיות ובטרגדיות, בטיפשים ובגאונים. מה שהיוונים התחילו, שאר העולם ימשיך לבנות עליו. הסיפורים הישנים ימשיכו להסביר מאין באנו, בעוד הסיפורים החדשים יאירו לאיזה כיוון נוטה האנושות. אוסף הסיפורים העתידיים של האנושות יוסיף לספרייה המצטברת של הסיפורים שסופרים מן העבר סיפרו, ואנתולוגיה של סיפורים שיתופיים תשפוך אור על האחידות של הרוח האנושית בשאיפותיה, בכוחותיה, בתהפוכותיה ובחכמתה.”

“אי אפשר לבטל את העבר, אבל אפשר לתקן אותו על ידי יצירת עתיד טוב יותר.”

“לא כל דבר יכול לעמוד במבחן הזמן, אבל סיפור יכול.”

“כל ההבטחה של סרט נמצאת בטריילר.”

“כל חפץ נושא סיפור.”

“פגיעוּת היא השער אל הרגשה. הרגשה היא השער אל כוח.”

“הסיפור נעשה ברור יותר עם הזמן.”

“הספרות משלימה את חייהם של אנשים ומאפשרת לנו לחוש מחוברים לעולם. סיפורים משותפים קהים את תחושת הבדידות הטראגית, ומעניקים לנו את הכלים להבין את אנושיותנו. קריאה על חייהם של אנשים אחרים מכירה לנו את הקשיים של אנשים אחרים. הקולות המחבריים של פרוזה סיפורית מבטאים את תחושות המחסור המשותפות שלנו”

“כל הכותבים הם חולמים דמוניים. כתיבה היא מעשה של שיתוף חוויות והצעת נקודת מבט אינדיבידואליסטית של עמדותינו הפרטיות הנוגעות לכל נושא מחשבה שמסקרן את המחבר. כתיבה היא אמנות עצבנית, המנסה להיעזר באבני הבניין הלשוניות שהועברו מדורות קודמים. בחירות המילים של הכותבים יוצרות מבנה של משפטים מחוברים כאשר הן מונחות על גבי הלינגואה של התרבות המודרנית. הכותבים מנסים לחקות בצורה מוחשית את הסינסתזיה של התבשיל הפרטי שלנו, הספוג ברגשותינו החדים ביותר. כתיבת מסה אישית מחייבת אותנו למיין ג'ונגל של תצפיות צלולות ולהביע בטכניקה מוחשית את פרשנותנו הייחודית לתצפיות קוהרנטיות השזורות במפל השופע הזה של כמיהה, התבלין האוניברסלי של תשוקה שלא מולאה, שבו מציף אותנו הטלטול של חרדת הקיום.”

“נוחות מולידה שאננות. השתחרר.”

“סיפור סיפורים שומר על החיים להמשיך.”

“סיפור צריך לסופר, אחרת לא יהיה סיפור, אך אלו הסיפורים שאינם מסופרים הם אלה שמגעילים ביותר.”

“כוחו של המוזיקה הקלאסית הופך את מילותיי לאש.”

“ייחודיותו של סופר זוהרת ומעצבת מחדש את לבו ואת נשמתו של הקורא.”

“תמיד יש סיבה להרים את המבט.”

“יש ספרים מלאים בכתיבה נהדרת שאין בהם סיפורים טובים במיוחד. קראו לפעמים בשביל הסיפור... אל תהיו כמו סנובי הספרים שלא עושים זאת. קראו לפעמים בשביל המילים — בשביל השפה. אל תהיו כמו הזהירים-מדי שלא עושים זאת. אבל כשאתם מוצאים ספר שיש בו גם סיפור טוב וגם מילים טובות, הוקירו את הספר הזה.”

“אם אנו נוטים לשכוח כמה יש בעולם מלבד מה שאנו מצפים לו, הרי שאולי ליצירות האמנות יש בכך מעט מן האשמה, שכן בהן אנו מוצאים פועל אותו תהליך של פישוט או בחירה כמו בדמיון. תיאורים אמנותיים כוללים קיצורים חמורים של מה שהמציאות תכפה עלינו. ספר מסע עשוי לומר לנו, למשל, שהמספר נסע במשך אחר הצהריים כדי להגיע לעיירת הגבעה X, ואחרי לילה במנזר ימי הביניים שלה התעורר עם שחר ערפילי. אבל אנו לעולם איננו פשוט ״נוסעים במשך אחר הצהריים״. אנו יושבים ברכבת. ארוחת הצהריים מתעכלת בנו במבוכה. בד הריפוד של המושב אפור. אנו מביטים מבעד לחלון אל שדה. אנו מביטים חזרה פנימה. תוף של חרדות מתפוגג בתודעתנו. אנו מבחינים בתווית מטען הצמודה למזוודה במדף שמעל המושבים ממול. אנו מקישים באצבע על אדן החלון. ציפורן שבורה באצבע המורה נתפסת בחוט. מתחיל לרדת גשם. טיפה מתווה נתיב בוצי במורד החלון המכוסה אבק. אנו תוהים היכן ייתכן שהכרטיס שלנו. אנו מביטים שוב אל השדה. הגשם ממשיך לרדת. לבסוף הרכבת מתחילה לנוע. היא חולפת על פני גשר ברזל, ולאחר מכן נעצרת באופן בלתי מוסבר. זבוב נוחת על החלון. ועדיין ייתכן שהגענו רק לסוף הדקה הראשונה של תיאור מקיף של האירועים האורבים בתוך המשפט המתעתע ״הוא נסע במשך אחר הצהריים״. מספר סיפורים שמספק לנו שפע כזה של פרטים היה נעשה עד מהרה למטריף. למרבה הצער, החיים עצמם נוטים לעיתים קרובות לאמץ את אופן הסיפור הזה, ומסמנים אותנו החוצה באמצעות חזרות, הדגשות מטעות וקווי עלילה חסרי חשיבות. הם מתעקשים להראות לנו את Burdak Electronics, את ידית הבטיחות במכונית, כלב תועה, כרטיס חג מולד וזבוב שנוחת תחילה על השפה ואחר כך במרכזו של מאפרה עמוסה. וזה מסביר את התופעה המוזרה שלפיה מרכיבים יקרי ערך עשויים להיות קלים יותר לחוות באמנות ובציפייה מאשר במציאות. הדמיון הציפייתי והאמנותי משמיטים ומכווצים; הם חותכים את תקופות השעמום ומכוונים את תשומת לבנו לרגעים מכריעים, וכך, בלי לשקר או להפריז, הם מעניקים לחיים חיוניות ולכידות שאולי חסרות להם בערפול המסיח של ההווה.”

“באמת, יש קסם בפיה”