שינה

“אני אומרת, לא, אדוני ____. הוא יודע טוב יותר. אני לא אוהבת את זה בכלל. מה זה אוהבים? הוא קם עליי, משטיח את שרוולת הלילה סביב חגורי, נופל. רוב הזמן אני משחקת שהוא לא שם. הוא לא מבין את ההבדל. מעולם לא שאל אותי איך אני מרגישה, דבר. רק עושה את עסקו, יורד, הולך לישון. היא מתחילה לצחוק. עושה את עסקו, היא אומרת. עושה את עסקו. למה, סיסי סלי? אתה הופכת את זה לכאילו שהוא הולך לשירותים עליך. זה בדיוק כך זה נראה לי, אני אומרת. היא מפסיקה לצחוק.”

“אם נשר נותן לך נוצה, שמור אותה היטב. זכור: גם ענקים ישנים שינה עמוקה מדי; מכשפות נבגדות לעיתים קרובות בידי תאוותיהן; לדרקונים יש נקודת תורפה אחת, אי שם, תמיד; לבבות יכולים להיות מוסתרים היטב, ואתה בוגד בהם בלשונך. אל תקנא באחותך. דע שיהלומים ושושנים אינם נוחים כלל כשהם מתגלגלים משפתיו של אדם, כשם שקרפדות וצפרדעים אינם נוחים: גם קרים יותר, וגם חדים יותר, והם חותכים. זכור את שמך. אל תאבד תקווה — מה שאתה מחפש יימצא. בטח ברוחות. בטח באלה שעזרת להם לעזור לך בתורם. בטח בחלומות. בטח בלבך, ובטח בסיפורך. כשאתה חוזר, חזור בדרך שבאת בה. טובות יוחזרו, חובות ייפרעו. אל תשכח את נימוסיך. אל תביט לאחור. רכב על הנשר החכם (לא תיפול). רכב על הדג הכסוף (לא תטבע). רכב על הזאב האפור (אחוז היטב בפרוותו). יש תולעת בלב המגדל; לכן הוא לא יעמוד. כשאתה מגיע לבית הקטן, המקום שממנו התחיל מסעך, תזהה אותו, אף על פי שייראה קטן הרבה יותר מכפי שזכרת. עלה בשביל, ועבור דרך שער הגן שמעולם לא ראית לפני כן אלא פעם אחת. ואז לך הביתה. או בנה לך בית. או נוח.”

“זרועותיה של אם עשויות רוך, וילדים ישנים בהן שנת ישרים”

“אם הסיבה לנדודי השינה שלך היא תחרות, אז תהיה איש עסקים מצליח.”

“השתמשו בקולנוע למען מטרה גדולה יותר, ולא רק כדי לבדר כמה מוחות מנומנמים. העירו את העולם כולו בעזרת הסרטים שלכם. הוא ישן כבר זמן רב. שנתו הנצחית הפכה לאויבתו האפלה ביותר. עכשיו הזמן להעיר אותו.”

“תמיד יהיה יום ולילה עד שהעולם יגיע לשפל שלו, ותמיד נקווה לישון ולהתעורר כדי לראות עוד יום! לזה קוראים חיים! כל כך הרבה אנשים יש להם חיים, אבל מעטים באמת חיים. נמשיך להתקיים משחר עד דמדומים, כשיש לנו חיים ואנו חיים, או רק כשיש לנו חיים!”

“החגיגה נגמרה. השחקנים היו כולם רוחות שהתפוגגו באוויר, כמו החזיון הזה עצמו. המגדלים, הארמונות והעולם כולו יתמוססו ולא ישאירו זכר. אנחנו עשויים מאותו חומר של חלומות, והחיים הקצרים שלנו נסגרים בתוך שינה.”

“בעולם אידיאלי, נדרי הנישואין היו נכתבים מחדש מן היסוד. תחת החופה, זוג היה אומר כך: "אנו מקבלים על עצמנו לא להיכנס לפאניקה כאשר, בעוד כמה שנים מעכשיו, מה שאנו עושים היום ייראה כהחלטה הגרועה ביותר בחיינו. ובכל זאת אנו מבטיחים גם לא להביט סביב, שכן אנו מקבלים על עצמנו שאין בחוץ אפשרויות טובות יותר. כולם תמיד בלתי אפשריים. אנחנו מין מטורף." לאחר החזרה החגיגית של המשפט האחרון בידי הקהל, הזוג היה ממשיך: "נשתדל להיות נאמנים. עם זאת, אנו בטוחים כי עצם העובדה שלעולם לא יורשה לנו לישון עם אף אחד אחר היא אחת הטרגדיות של הקיום. אנו מתנצלים על כך שהקנאות שלנו הפכו את ההגבלה המוזרה אך הסבירה והבלתי ניתנת למשא ומתן הזאת להכרחית מאוד. אנו מבטיחים להפוך זה את זה למאגר הבלעדי של חרטותינו, במקום לפזר אותן לאורך חיים של דונז'ואניזם מיני. בחנו את האפשרויות השונות לאומללות, וזה זה לזה שבחרנו לכבול את עצמנו." בני זוג שנבגדו לא היו עוד חופשיים להתלונן בזעם שציפו מבני זוגם להסתפק בהם לבדם. במקום זאת הם יכלו לזעוק באופן נוגע וצודק יותר: "סמכתי עליך שתהיה נאמן לסוג המסוים של פשרה ואומללות שנישואינו, שנרכשו בעמל רב, מייצגים." מכאן ואילך, רומן מחוץ לנישואין לא יהיה בגידה בשמחה אינטימית, אלא בהבטחה הדדית לשאת את אכזבות הנישואין באומץ ובאיפוק סטואי.”

“אותה שינה עמוקה, שעדיין אפשר לטעום אותה בפה, שלה.”

“הו ילדים שמימיים, אל תשכחו שאלוהים נמצא כאן, שם ובכל מקום. הציפורים הן עיניו והאוויר הוא אוזניו. וכאשר אתם ישנים, לבכם ונשמתכם נחים ערומים לפניו. הוא יכול לשתות מנהרות מחשבותיכם, ואף לחוש את רטיבות דמעותיכם.”

“אני רוצה שיהיה לי כל כך הרבה מה לעשות כמו לכל אדם אחר, אבל הבעיה שלי היא שאני מתחבר כל כך לדברים, ויש לי ילדים, ואני צריך את השינה שלי, ואז יש גם להיות נשוי – צריך גם לשים לב לכך.”

“אעמוד ואתחכה אתעייף לא ארדם אמות”

“אני מאמין קודם כול בלהנות, ובדרך, אם אתה מלמד אנשים, אם אתה משפיע על אנשים, מה טוב. אבל אני לא רוצה לצאת לדרך כדי להשפיע על אנשים. אני לא רוצה לצאת לדרך כדי לשנות את העולם בשום אופן מודע לעצמו. הדרך הזאת מובילה להרס עצמי; בדרך הזאת אתה נושא דרשות, וזה מסוכן וזה משעמם — אתה הולך להרדים את האנשים מיד.”

“עד שתעשה את מיטבך, אל תנסה לנוח. עד שתזנק, אל תנסה לישון. עד שתגיע לפסגה, אל תנסה לעצור.”

“אנו ישנים שנת ישרים במיטותינו, משום שאנשים קשוחים עומדים הכן בלילה כדי להפעיל אלימות כלפי אלה שיבקשו להזיק לנו. אורוול ציטט את הביטוי של קיפלינג "לועגים למדים ששומרים עליך בעודך ישן" (קיפלינג, Tommy), והוסיף כי "תפיסתו של קיפלינג את התפקיד, של מי מגן על מי, היא מוצקה מאוד. הוא רואה בבירור שבני אדם יכולים להיות מתורבתים מאוד רק בעוד בני אדם אחרים, בהכרח פחות מתורבתים, נמצאים שם כדי לשמור עליהם ולהאכיל אותם." (1942)”

“בכתיבת הנובלה הקצרה פרנהייט 451 חשבתי שאני מתאר עולם שעשוי להתפתח בתוך ארבעה או חמישה עשורים. אבל רק לפני כמה שבועות, בבוורלי הילס, לילה אחד, חלפו על פניי בעל ואישה, כשהם מטיילים עם כלבם. עמדתי והבטתי אחריהם, המום לחלוטין. האישה החזיקה ביד אחת רדיו זעיר בגודל של חפיסת סיגריות, שאנטנתו רעדה. ממנו הסתעפו חוטי נחושת זעירים שהסתיימו בקונוס עדין שהיה תקוע באוזנה הימנית. שם היא הייתה, אדישה לאדם ולכלב, מאזינה לרוחות רחוקות וללחשושים ולזעקות של אופרות סבון, מהלכת מתוך שינה, כשהבעל מסייע לה לעלות ולרדת ממדרכות, כאילו באותה מידה יכול היה כלל לא להיות שם. זו לא הייתה בדיה.”

“ידידי היקר, גישה טובה תקבע את הגובה שלך. כשאתה מסתכל על החיים שלך, על הקריירה, על העבודה או על חיי המשפחה שלך, מה אתה אומר? האם אתה מהלל את אלוהים? האם אתה מאשים את השטן? גישה טובה כלפי אלוהים גורמת לו לפעול למענך. פשוט שב ואמור: היום, אלוהים, טוב לנפשי, אני אסיר תודה שישנתי בשלווה, אני אסיר תודה שאני חי ובי אפשרויות, אני אסיר תודה שיש לי גג מעליי, אני אסיר תודה שיש לי עבודה, אני אסיר תודה שיש לי משפחה וחברים. מעל הכול, אני אסיר תודה שיש לי את האדון ישוע המשיח לצדי. היה מבורך ואל תקנא ואל תיבהל כשאחרים משגשגים, כי אינך יודע מה הם עברו כדי להגיע לשם (מבחן, ניסיונות וצרות), לכן תודה לאל על מה שיש לך. מעט הוא הרבה כשאלוהים בתוכו. טוב לנפשי! גע בחייו של מישהו באמצעות המסר הזה. אם אלוהים בעדנו, מי יוכל להיות נגדנו?”

“אני נשק את רוחה, ואני שוכב עם האבק על צילומה, לצד מיטתי.”

“הלוואי שהייתי האוויר ששוכן בך לרגע בלבד. הלוואי שהייתי כה בלתי מורגש וכה הכרחי.”

“אל תישן תחת עץ ערבה כי היא בוכה דמעות רבות.”