“האם תעשה לי חסד? האם תיקח רגע אחד, עכשיו, ותאשר לעצמך עד כמה הגעת? האם תעריך, באופן מלא, את השיעורים שהכל טעויותיך לימדו אותך, ואת החכמה שהצטברה מכל הכאב שהרגיש כבלתי משמעותי בזמנו? האם תתעלה על מסעך ותשכח, רק לשנייה אחת, את היעד הנדוד והמתמיד? כי האמת היא שישנם מעולם לא יום "שלם" להעריך את עצמך. לא יהיה רגע מágי שבו הכל יתארגן בסופו של דבר, ולא תתעורר באופן טבעי כדי לתת לעצמך מקום להרגיש טוב על מה שעשית. אלא אם תיצור את המקום הזה. אלא אם תבני את הרגע הזה. יהיו תמיד יותר גידולים שעליך לעשות. זהו יופיו של החיים. תמיד ישנה הזדמנות חדשה לעשות משהו חדש, לשפר דברי עבר, להעביר דברים בלתי נדרשים, ולהתחלף דברים אחד”
וירוניקה טוגאלבה