קריאה

“אני קוראת ומכתבת.”

“אם היית נופל החוצה עד קצה היקום, האם היית מוצא גדר קרשים ושלטים שעליהם כתוב אין מוצא? לא. ייתכן שהיית מוצא משהו קשה ומעוגל, כשם שהאפרוח ודאי רואה את הביצה מבפנים. ואם היית מנקר דרך הקליפה ההיא (או מוצא דלת), איזה אור גדול ושוצף עשוי היה לזרוח מבעד לפתחך בקצה החלל? האם ייתכן שתביט דרכו ותגלה שכל היקום שלנו אינו אלא חלק מאטום אחד על להב של עשב? האם ייתכן שתיאלץ לחשוב שבשריפת זרד אתה מעלה באש נצח של נצחים? שהקיום אינו מתרומם אל אינסוף אחד אלא אל אינסוף של אינסופים?”

“אהבת הספרים היא נהנתן.”

“אני רציתי להיכנס בין השורות השחורות של הדפוס, כמו שאתה חודר דרך גדר, ולישון תחת העץ התאום הירוק הגדול והמפואר.”

“כל כך הרבה אנשים טועים ורואים את התנ״ך כספר קריאה גרידא! הם קוראים בו מדי פעם! ובכן, זה דבר אצילי לעשות, אבל דרך רצינית יותר היא לראות את התנ״ך לא רק כספר קריאה, אלא כספר מעשי אמיתי למתפללים אמיתיים, ולחיות אותו ככזה!”

“ספרות יכולה להראות לכם עולם אחר. היא יכולה לקחת אתכם למקום שמעולם לא הייתם בו. ברגע שביקרתם בעולמות אחרים, כמו אלה שאכלו מפרי הפיות, לעולם לא תוכלו להיות שבעי רצון לגמרי מן העולם שבו גדלתם. אי־שביעות רצון היא דבר טוב: אנשים שאינם מרוצים יכולים לשנות ולשפר את עולמותיהם, להשאיר אותם טובים יותר, להשאיר אותם שונים. ובעוד אנחנו עוסקים בנושא, הייתי רוצה לומר כמה מילים על בריחה מן המציאות. אני שומע את המונח נזרק לאוויר כאילו מדובר בדבר רע. כאילו ספרות "בורחת" היא אופיום זול שמשמש את המבולבלים, את הטיפשים ואת המולכים שולל, וכאילו הספרות היחידה הראויה, למבוגרים או לילדים, היא ספרות מימטית, המשקפת את הגרוע שבעולם שבו הקורא מוצא את עצמו. אם הייתם לכודים במצב בלתי אפשרי, במקום לא נעים, עם אנשים שהתכוונו להרע לכם, ומישהו היה מציע לכם בריחה זמנית, מדוע לא הייתם נוטלים אותה? וספרות בריחה היא בדיוק זאת: ספרות שפותחת דלת, מראה את אור השמש שבחוץ, נותנת לכם מקום ללכת אליו שבו אתם בשליטה, עם אנשים שאתם רוצים להיות איתם (וספרים הם מקומות אמיתיים, אל תטעו בכך); וחשוב מכך, במהלך הבריחה שלכם, ספרים יכולים גם לתת לכם ידע על העולם ועל מצוקתכם, לתת לכם כלי נשק, לתת לכם שריון: דברים ממשיים שתוכלו לקחת בחזרה אל הכלא שלכם. מיומנויות וידע וכלים שתוכלו להשתמש בהם כדי לברוח באמת. כפי שהזכיר לנו ג'יי. אר. אר. טולקין, האנשים היחידים שיוצאים נגד הבריחה הם הסוהרים.”

“כאשר קורא מתאהב בספר, הוא משאיר את מהותו בתוכו, כמו נשורת רדיואקטיבית בשדה ראוי לעיבוד, ולאחר מכן יש גידולים מסוימים שכבר לא יוכלו לצמוח בו, בעוד שגידולים אחרים, מוזרים יותר, פנטסטיים יותר, עשויים לעתים להנביט בו”

“"צריך תמיד להיזהר מהספרים," אמרה טסה, "ומה שיש בתוכם, כי מילים יכולות לשנות אותנו." "אני לא בטוח שמישהו ספר שינה אותי אי פעם," סיים ויל. "ובכן, יש כרך שמבטיח ללמד איך להפוך לשורה של כבשים-" "רק החלשים ביותר מסרבים להיות מושפעים מספרות ושירה," אמרה טסה, בנחישות שלא תיתן לו לברוח מהקורס. "כמובן, למה מישהו ירצה להיות חבורת כבשים זה נושא אחר לגמרו," סיים ויל.”

“הספרות מספקת לאדם מסגרת מושגית לזיהוי האתגרים החוזרים ונשנים של בני אדם בחיים. קריאת ספרות טובה מעמיקה את הבנתו של אדם את הדרכים המשתנות שבהן מישהו עשוי להגיב לנסיבות בעולמו, ובכך מוסיפה לעומק האינטלקטואלי והרוחני הפוטנציאלי שלו עצמו ומרחיבה את הבנתו את הניואנסים של התנהגותו האישית שלו.”

“ככל שתקרא יותר, כך תכתוב יותר, וככל שתשחרר את עצמך לעשות זאת, כך תהיה סופר טוב יותר.”

“קריאה מפתחת את הדמיון שלך ואת היכולת לחלום. הזן את מוחך בספרים הנכונים.”

“תמיד הזדהיתי עם תיאורה של ג'ואן דידיון את לוס אנג'לס ודרום קליפורניה, מאז שקראתי את "Play It As It Lays", את "Slouching Towards Bethlehem" ואת "The White Album".”

“מעטים מבקשים מן הספרים את מה שספרים יכולים לתת לנו. בדרך כלל אנו באים אל הספרים במוחות מעורפלים ומפוצלים, ותובעים מן הספרות שתהיה אמיתית, מן השירה שתהיה כוזבת, מן הביוגרפיה שתהיה מחמיאה, מן ההיסטוריה שתאשר את דעותינו הקדומות. אילו יכולנו לגרש את כל ההנחות המוקדמות הללו בשעה שאנו קוראים, היה זה פתיחה ראויה להערצה.”

“חנות ספרים טובה היא פשוט חור שחור מהוגן שיודע לקרוא.”

“אני אוהבת לקרוא.”

“בין אם אני במשרד, בבית או בדרכים, תמיד יש לי ערימה של ספרים שאני מצפה לקרוא.”

“אם אתה אוהב פנטזיה ואתה רוצה להיות הטולקין הבא, אל תקרא פנטזיות טולקינאיות גדולות — טולקין לא קרא פנטזיות טולקינאיות גדולות, הוא קרא ספרים על פילולוגיה פינית. לך וקרא מחוץ לאזור הנוחות שלך, לך ולמד דברים.”

“אוצרות החיים חבויים בספר.”

“לרובנו, הספרים חשובים כמעט כמו כל דבר אחר על פני האדמה. מהו הנס, שמהם, ממסמכי הנייר הקטנים, הרחבים והקשיחים, מתפתלים עולמות על עולמות ועולמות, עולמות שמשירים עליך שירה, נוחים ומשגעים אותך. הספרים עוזרים לנו להבין מי אנחנו ומה צריך להיות התנהגותנו. הם מראים לנו מהי קהילה ומהי חברות; הם מראים לנו איך לחיות ואיך למות.”

“לעולם לא יום בלי שורה.”