“הגיליוטינה היא הביטוי העליון של החוק, ושמה נקמה; היא אינה ניטרלית, ואף אינה מניחה לנו להישאר ניטרליים. כל השאלות החברתיות מגיעות אל סופיותן סביב הלהב הזה. הפיגום הוא דימוי. הוא אינו רק שלד, מכונה, מנגנון דומם של עץ, ברזל וחבל. כאילו היה ישות בעלת תכלית אפלה משלה, כאילו השלד ראה, המכונה הקשיבה, והמנגנון הבין; כאילו אותו סידור של עץ, ברזל וחבל ביטא רצון. בתמונה המחרידה שמעוררת נוכחותו נדמה שהוא, באופן האיום ביותר, חלק ממה שהוא עושה. הוא שותפו של התליין; הוא מכלה, טורף בשר ושותה דם. הוא מעין מפלצת שנבראה בידי השופט והאומן; רוח רפאים הנראית כחיה חיים נוראים שנולדו מן המוות שהיא ממיתה.”
ויקטור יוגו