עוני

“מי שעוסק בעבודתו ומקבל ממנה שביעות רצון אינו זה שמתקשה בעוני.”

“האכלת העניים לא תבער את העוני, אך האכלת התודעה בחינוך אמיתי כן.”

“קבע מתי אתה הכי יעיל ומלא אנרגיה, ואז תכנן את המשימות שלך בתוך אותו זמן”

“הפסיקו לבזבז זמן, התחילו להשקיע זמן, כי זו הדרך היחידה לגדולה”

“אז מכיוון שאתה ממיר אותו, אתה זוכה בחזרה בזמן שלך”

“הדבר היחיד שיש לך להראות על זמן מבוזבז או שנוצל הוא שאתה פשוט מבין שאתה מתבגר”

“אדם רחום באמת נותן לאישה ענייה חלק מארוחתו לפני שהוא אוכל, לא אחרי שהוא אכל.”

“יש אנשים שאכלו פחות אוכל ופחות לעיתים כשהיה לכל אחד מהם בית מאשר הם אוכלים עכשיו כנוודים חסרי בית”

“גדולה יכולה להיות מושגת רק באמצעות המרת זמן”

“או שאתה ממיר זמן למוצר או לשרשרת ערך, או שאתה הורג, מבזבז וזורק את חייך.”

“העולם קיבל אוצר שבאמצעותו יוכלו יושביו להגיע לגדולה אם ירצו בכך”

“הגדולה אינה גדולה ממך, יש לך שליטה מלאה על הגדולה.”

“אני יודע מה זה להיות במחסור ומה זה להיות לי יותר ממספיק. למדתי את הסוד הזה, כך שבכל מקום, בכל עת, אני מסתפק, בין אם אני שבע ובין אם אני רעב, בין אם יש לי יותר מדי ובין אם יש לי מעט מדי. יש לי הכוח להתמודד עם כל מצב בזכות העוצמה שהמשיח נותן לי.”

“אם אתה רוצה להיות פרודוקטיבי עם הזמן שלך, עליך לבחור לכל היותר שני דברים שהם בעדיפות הגבוהה ביותר שלך, ולתכנן זמן לעבוד עליהם.”

“גדולה נקנית בזמן, וכך גם שגשוג כלכלי”

“הכלי היחיד שבו אפשר להפוך זמן לתוצאה של גדולה הוא העבודה.”

“אם אלוהים באמת היה מעריך נאמנות, הוא היה מברך כל מאמין ומאמינה עוד לפני שהיה בכלל שוקל לברך ולו לא-מאמין אחד.”

“עוני, כמו השמנת יתר, נוטה להוסיף לפחות עשר שנים למראם של קורבנותיו, במיוחד אלה שמעל גיל עשרים.”

“הרכבת נשאה אותי משם, דרך הנוף המפלצתי של ערימות סיגים, ארובות, גרוטאות ברזל מוערמות, תעלות מצחינות, שבילי בוץ אפרורי משורטט בצלבות של עקבות קבקבים. זה היה מרץ, אבל מזג האוויר היה קר להחריד ובכל מקום היו תלוליות של שלג מושחר. בעודנו נעים לאט דרך פרברי העיירה חלפנו שורה אחר שורה של בתי עוני קטנים ואפורים, שנמתחו בזווית ישרה לסוללה. מאחורי אחד הבתים כרעה אישה צעירה על האבנים, תוחבת מקל מעלה אל צינור הניקוז העופרי שהוביל מן הכיור שבפנים ושאני מניח שהיה סתום. היה לי זמן לראות הכול עליה—את סינר השק שלה, את קבקביה המסורבלים, את זרועותיה שהאדימו מן הקור. היא הרימה את מבטה כשחלפה הרכבת, וכמעט הייתי קרוב די הצורך כדי לפגוש את עיניה. היה לה פנים עגולים וחיוורים, הפנים המותשות הרגילות של נערת שכונת עוני בת עשרים וחמש הנראית בת ארבעים, בזכות הפלות ועבודת פרך; ועליהם, במשך אותה שנייה שבה ראיתי אותם, היה המבע השומם והנואש ביותר שראיתי מימיי. אז היכה בי שאנו טועים כשאנו אומרים ש״זה לא אותו הדבר אצלם כמו שאצלנו״, ושאנשים שגדלו בשכונות העוני אינם יכולים לדמיין דבר מלבד שכונות העוני. כי מה שראיתי בפניה לא היה סבלו הבור של בעל חיים. היא ידעה היטב מה קורה לה—הבינה כמוני עד כמה נורא הוא הגורל לכרוע שם, בקור העז, על האבנים החלקלקות של חצר אחורית בשכונת עוני, ולתחוב מקל במעלה צינור ניקוז מצחין.”

“כסף הוא פשוט זמן שהומר היטב”