שירה

“לכו בתבונה ובאיטיות. אלה שממהרים מועדים ונופלים.”

“לא אהיה תקוע בפקקים עד שאראה כמה מחוספס השביל שלי, ועכשיו אני אוהב כמה מהר הצרות שלי צמות. לא, הן לא מטרידות אותי, הו, להבין שאני פסיכופת. חיית פרא, בייבי, אני בשמחה רודף אחרי. כן, דבר שנקרא שלום שורד כל טירוף. השטן מפחד ממני, הו, הוא מרגיש כמו שבריר של חלקיק. לא, הוא לא יתקרב אליי כי תרגיל הקסמים שלו יצא מהאימון.”

“העולם הוא השמש שצופה בעצמה”

“הנשיקה הראשונה והכוס הראשונה של יין הן הטובות ביותר.”

“נצרכים אבירים חדשים, אך ללא חרבות.”

“המשורר יודע שהוא מדבר כראוי, אם כן, רק כאשר הוא מדבר במידת מה בפראות.”

“השירה היא פרח החיים. היא פורחת כדי למלא את החיים בניחוח יופייה הפנימי.”

“אם אתה טוב, אומרים שאתה חלש.”

“כל העולם במה, וכל האנשים והנשים רק שחקנים; להם יציאותיהם וכניסותיהם, ואדם אחד בזמנו מגלם תפקידים רבים, ומעשיו שבעה גילאים. בראשונה, התינוק, מיילל ומקיא בזרועות האומנת. אחריו הילד הלומד, המתבכיין, עם ילקוטו ופני הבוקר הזוהרות, זוחל כחילזון בעל כורחו אל בית הספר. ואז המאהב, נאנח כתנור, עם בלדה אומללה שנעשתה לגבה של גבירתו. אחר כך החייל, מלא שבועות מוזרות וזקנו כשל נמר, קנאי בכבודו, פתאומי ומהיר במריבה, מבקש את תהילת הבועה אפילו בתוך פי התותח. ואז השופט, בעל בטן עגולה ויפה הממולאת באווז שמן טוב, בעיניים קשות וזקן גזוז לפי הכללים, מלא אמרי חכמה ודוגמאות מן הזמן החדש; וכך הוא מגלם את חלקו. הגיל השישי גולש אל הפנטלון הרזה והנעליים, עם משקפיים על האף וארנק בצד; גרביו של נעוריו, שנשמרו היטב, רחבים כעולם על שוקו המצומקת, וקולו הגברי הגדול, השב ופונה אל צליל ילדותי, מצפצף ומשרק בקולו. הסצנה האחרונה מכול, המסיימת את ההיסטוריה המוזרה ורבת האירועים הזאת, היא ילדותיות שנייה ושכחה גמורה, בלי שיניים, בלי עיניים, בלי טעם, בלי כלום.”

“הסתרת הרגשות כאשר אתה קרוב לבכי היא סוד הגבורה.”

“לפעמים כל מה שאנחנו צריכים כדי להיות מסוגלים להמשיך לבד הם המתים המקרקשים את הקירות שסוגרים עלינו”

“כל אהבה היא מתוקה-מרירה. אהבה היא דבר שאי אפשר להסביר; היא חלק שירה וחלק מזוכיזם. חלק מן האהבה הוא אובדן השליטה העצמית, משום שעל האדם להיכנע בגלוי לתחושת הייחודיות של העצמי שלו בפני הכוחות המאניים של האהבה. מעשה ההיכנעות האישי בפני אהוב מותיר אדם פגיע להסתבכות במבוך של רגשות. כשאנו מתאהבים, אושרו ורווחתו של אהובנו תופסים את התפקיד הראשי במחשבתנו, והם נעשים טייסי המשנה של נשמותינו. כשאנו מאוהבים בפעם הראשונה, אנו חשים מה פירושו של דבר להפוך לאדם שלם; אנו מזהים מי אנחנו באמצעות ראיית בבואתנו בעינו של אהובנו; ואנו חשים למה אנו עשויים להפוך כאשר האהבה מחלחלת לתוכנו. כשאהובנו עוזב אותנו, אנו חשים נרגזים וריקים, משום שאנו מכירים בכך שהוא תפס חלק כה גדול ממה שגרם לנו לחוש שיכורים מן החיים. כשאהובנו נוטש אותנו, אנו מאבדים את תחושת העצמי שלנו; אנו חדלים זמנית מלהתקיים כאדם שלם, ועלינו לבנות מחדש את שרידיו המרוסקים של העצמי בעקבות אהבה שאבדה.”

“אין לך ידע, אך אני יודע פחות ממך.”

“אני מפחדת מזה הדבר האפל ששוכב בי, כל היום אני מרגישה את תנועותיו הנעימות והמתוננות, את רעלתו.”

“שירה היא אמנות של הבעת המוזיקה הבלתי נודעת של רגשותינו ותחושותינו הפנימיים בשפתנו המוכרת”

“לאן הולכים המילים כשכבר אמרנו אותן?”

“יפה הוא מי שמכיר במה שבאמת יפה, גם אם המראה החיצוני מכוער. אמיתי הוא מי שאומר את האמת, גם אם האמת מכוערת. מכוער הוא מי שמודד יופי לפי החיצוניות שלו, בלי לשקול תחילה את הפנימיות. ומכוער הוא האיש ששופט בחומרה את מה שהוא רואה מביט החוצה, בלי לשפוט תחילה את מה שהוא רואה במראה. Suzy Kassem, Rise Up and Salute the Sun (2010)”

“גיליתי שהדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות היה פשוט להמשיך להקליד את עבודתי שלי ולתת למתים למות כפי שתמיד עשו”

“כשוויטמן כתב, "אני שר את הגוף החשמלי" אני יודע למה הוא התכוון אני יודע מה הוא רצה: להיות חי לגמרי בכל רגע למרות הבלתי נמנע. איננו יכולים לרמות את המוות, אבל אנו יכולים לגרום לו לעבוד כל כך קשה עד שכאשר הוא אכן ייקח אותנו, הוא יֵדע ניצחון מושלם בדיוק כמו שלנו”

“מילה שזורקת אל השתיקה תמיד מוצאת את תהודה שלה במקום שבו השתיקה מפתחת מילונים נסתרים”