טבע

“יש איזו מין תמימות מתוקה בלהיות אנושי — בכך שלא חייבים להיות רק שמחים או רק עצובים — בטבע היכולת להיות גם שבורים וגם שלמים, בעת ובעונה אחת.”

“ייסורי הקיום נובעים מן החירות האנושית לחשוב ולפעול, לחוות אהבה לחיים, ולפחד מן המוות. עלינו להחליט אם אנו מבקשים לאמץ את כל החוויות והמפגשים בחיים או לחפש מפלט מפני היבטים שונים של הטבע האנושי. האופן שבו אנו מחליטים להתמודד עם ייסורי הקיום נעשה חלק גדול מן הסיפור האישי שלנו.”

“בהתהוות כדור הארץ, השמש עומדת נצחית.”

“אני נמשך מאוד לטבע האנושי.”

“החיים תמיד יפים יותר וכדאי לחיות אותם כשאתה מסוגל ליהנות מיופיו של הטבע”

“אין זה אלא חולשה לבקש בטחון בניגודים. לא יגדל אישיות בכך. יום אחד תישלך לעולם, ורק אז תתעורר כל התשוקה הרציונלית של טבעך, אותה דחתת עכשיו, ותפגע בך כמו תאווה ברברית.”

“זכויות וחובות נשמעו משעשעות יותר מחובות וזכויות.”

“הפרדוקס של בורות האדם הוא הפרדוקס המרתק ביותר של הטבע”

“הסאטיר, ככוריסט הדיאוניסי, שוכן במציאות שאושרה בידי מיתוס וטקס. שהטרגדיה תתחיל בו, שהחוכמה הדיאוניסית של הטרגדיה תדבר דרכו, הוא תופעה תמוהה לא פחות, ובאופן כללי יותר, מן המקור של הטרגדיה מן המקהלה. אולי נוכל להשיג נקודת מוצא לחקירה זו אם נטען שהסאטיר, אותו רוח טבע בדוי, עומד אל האדם התרבותי באותו יחס שבו המוזיקה הדיאוניסית עומדת אל הציוויליזציה. ריכרד וגנר אמר על האחרונה כי היא נבלעת במוזיקה כשם שאור מנורה נבלע באור יום. באותו אופן, אני סבור, חש עצמו היווני התרבותי נבלע אל תוך מקהלת הסאטירים, ובהתפתחות הבאה של הטרגדיה היוונית נסוגו המדינה והחברה, ולמעשה כל מה שמפריד אדם מאדם, מפני תחושת אחדות עצומה שהוליכה חזרה אל לב הטבע. נחמה מטפיזית זו, שאותה, ברצוני לומר מיד, שולחת אותנו כל טרגדיה אמיתית, שלפיה חרף כל שינוי פנומנלי, החיים הם ביסודם שמחים ועצמתיים באופן שאינו ניתן להשמדה, באה לידי ביטוי מוחשי ביותר במקהלת הסאטירים, ישויות טבע השוכנות מעבר לכל ציוויליזציה ושומרות על זהותן דרך כל חילופי הדורות והתנועה ההיסטורית. עם מקהלה זו התנחם היווני העמוק, הרגיש כל כך באופן ייחודי לסבל העדין והעמוק ביותר, שחדר אל סוכני ההרס של הטבע ושל ההיסטוריה גם יחד. אף שהיה נתון בסכנה של כמיהה לשלילה בודהיסטית של הרצון, הוא ניצל באמצעות האמנות, ובאמצעות האמנות החיים שבו וזכו בו מחדש.”

“אני אוהב את היער.”

“אמונה היא פרי קדוש”

“הבעיה הגדולה היא טבעית: חוויית כנסייה צעירה לדבר ולשבח נגד כל צורות האפליה והמתחשבות.”

“אלוהים הוא מחולל החיים.”

“האם מישהו יכול לשמור על השלטון בלי לשקר? בעיניי זה נראה כמו לחיות בלי לנשום. מעבר למוסר, אני חושב שכמה רעות הן חלק בלתי נפרד מן הטבע, ואיננו יכולים בלעדיהן. לפעמים הרוע אפילו הכרחי כדי להפעיל את הטבע הרע הזה.”

“מדיטציה היא התהליך הפשוט ביותר שבאמצעותו אתה יכול ליצור הרמוניה בין הגוף, הנפש, הרוח והטבע.”

“אם בני אדם היו מבינים ומעריכים את המאמצים הטובים שהושקעו בבריאה, וכמה יפה, טובה ומעוררת יראה הייתה הבריאה בראשיתה, הם לעולם לא היו מעלים על דעתם לערער את מאמצי היוצר ואת יושרתו על ידי השמדת יופייה של הטבע! אלוהים צופה בנו!”

“אם היה משהו שאמא טבע או אלוהים יכלו לעשות עם כסף, היא או הוא היו מוכרים את האלמוות לעשירים מזמן.”

“הקוד המוסרי שלך מתחיל בגינוי האדם כרע, ואז דורש ממנו לנהוג בטוב שהוא עצמו מגדיר כבלתי אפשרי עבורו לנהוג בו… הוא דורש שיתחיל, לא בסטנדרט של ערך, אלא בסטנדרט של רוע, שהוא עצמו, ומתוך כך יגדיר את הטוב: הטוב הוא מה שהוא איננו. חטא ללא רצון הוא סטירה למוסר וסתירה מופרכת במונחים: מה שמחוץ לאפשרות הבחירה, מחוץ לתחום המוסר. אם האדם רע מלידה, אין לו רצון, אין לו כוח לשנות זאת; אם אין לו רצון, הוא אינו יכול להיות טוב או רע; רובוט הוא חסר-מוסר. לייחס לאדם חטא, עובדה שאינה פתוחה לבחירתו, הוא לעג למוסר… להעניש אותו על פשע שביצע לפני שנולד הוא לעג לצדק. לייחס לו אשמה בעניין שבו אין כל חפות הוא לעג לתבונה. המיתוס קובע שהוא אכל מפרי עץ הדעת — הוא רכש תודעה והיה לישות רציונלית. זה היה ידע טוב ורע — הוא היה לישות מוסרית… הרעות שבעטיין הם מגנים אותו הן התבונה, המוסר, היצירתיות, השמחה — כל הערכים הקרדינליים של קיומו…. מהות טבעו כאדם. מה שלא היה — אותו רובוט בגן עדן, שהיה קיים בלי תודעה, בלי ערכים, בלי עבודה, בלי אהבה — הוא לא היה אדם.”

“הפאר של אלוהים מוצג בכוכבים עם המפואר של הירח”

“כל אדם הוא יותר ממה שהוא בלבד; הוא גם הנקודה הייחודית, המיוחדת, החשובה והמפתיעה ביותר בה מתחברות תופעות העולם, בדיוק כך פעם אחת בלבד ולא עוד. לכן סיפורו של כל אדם חשוב, נצחי, קדוש; לכן כל אדם, כל עוד הוא חי ומקיים את רצון הטבע, הוא נהדר וזכאי לכל התייחסות. בכל אדם התבונה התגשמה בשר, בכל אדם יצירה סובלת, בכל אחד צליבו של גואל נצלב.”