טבע

“תחילתם של כל הכאב והסבל בעולם החלה במעשה אחד של אי-ציות. נוצרים ולא-נוצרים כאחד ירשו את התוצאות מאבותינו המשותפים, אדם וחוה—הסביבה המזוהמת שלנו והטבע האנושי הפגום שלנו.”

“כוחו ההרסני של הגאווה הוא בכך שהיא אינה סובלת דבר הגבוה ממנה עצמה. בשל פגם מובנה בטבענו, נטייתו של האדם היא לצד השגיאה. ברצוננו העיקש לחיות באופן עצמאי מאלוהים, ניתקנו את חבל ההצלה הזורם ממקור כל החיים.”

“כיצד קורה שסוהר מעולם לא מצליח לחסוך את כספו? כי לא רק שהוא לא מסוגל לשמור עליו, אלא גם חיי הכלא כה קשים עד שטבעו של האדם, תמיד צמא לחירות לפעול. מצבו בחברה הופך אותו לאיש בלתי סדיר כל כך, עד שהרעיון להכניס את הונו באורגיות, להרעיל את עצמו בשתייה, נראה לו טבעי לגמרי, רק כדי להשיג רגע אחד של שכחה.”

“טבע האדם הוא שילוב של מצפון מודרני ושל פרימיטיביות קדומה. כיצירה של התודעה האנושית במצב של התעלות, כל כתבי הקודש הם גם מיזוג של מצפון אנושי ושל פרימיטיביות אכזרית.”

“246. הפוך לעצמך”

“המי שורש המים החיים הוא אדון כל-האדונים.”

“אנשים מסוימים חושבים שפסיכולוגיה אבולוציונית טוענת שגילתה שהטבע האנושי הוא עצמי ואכזרי, אך הם מחמיאים למחקרים ולכל מי שיתעקש לטעון שהגיע למסקנה הפוכה.”

“לא על ידי גילוי דברים חדשים ומדהימים אתה מסוגל להבין את האמת על הטבע, אלא על ידי שינוי עצם האופן היסודי שבו אתה תופס כל דבר שראית אי פעם בחיי היומיום.”

“אולי אני צריך לטבול את אריג נשמתי בטבע השוצף של חג המולד, ובכך להבין סוף סוף שזהו בדיוק הדבר שיכול להפוך את העולם למה שאני כל כך מאחל שיהיה.”

“קסם או טבע, הם היו אותו הדבר כמעט בעיני מגנוס.”

“כאשר יגיע הזמן שהדת תיעלם מעל פני האדמה לאחר שסיימה את שירותה של חיזוק פסיכולוגי לאנושות, אמא טבע תגרום לכך לקרות בדרך זו או אחרת.”

“כזה הוא ההשפעה אשר מצב מחשבותינו שלנו מפעיל, אפילו על מראם של עצמים חיצוניים. אנשים המביטים בטבע ובבני מינם, וקוראים שהכול אפל וקודר, צודקים; אך הצבעים הקודרים הם השתקפויות מעיניהם ולבבותיהם הצהובים שלהם עצמם. הגוונים האמיתיים הם עדינים, וזקוקים לראייה צלולה יותר.”

“אני מוצאת יופי בכל רגע קדוש”

“להתאים את עצמך לצורך של אלוהים פירושו לבטא את טבע אהבתו”

“הבחירות שאנו עושים בחיים קובעות את הזהויות האנושיות. אדם עשוי לבחור להימנע מסיוטי הלילה העמוקים ביותר שלו או להתעמת עמם. אדם יכול לבחור לחיות בזהירות או בפזיזות. אדם יכול לאמץ את הבורות או לעבוד ללא הרף כדי לרכוש ידע על העולם הרחב, המלא באנשים, בטבע וברעיונות. אדם יכול לחיות חיים שלווים או לחפש באומץ מפגשים עזים בעולם מלא אנרכיה, כאוס, סכנות ויופי שאין דומה לו ועדין. אדם יכול להיאחז בהיקשרויות ולפחד מן המוות או לחיות את חייו כעד בלבד ולראות את מותו האישי כחלק מן הסיפור הקולקטיבי וכשיאו של חיים שנחיו. אדם יכול לנצל את זמנו בעולם חומרי כדי להעצים תענוגות אישיים או לפתח את כישוריו המולדים ולשאוף להגיע למימוש עצמי. אדם עשוי לראות את קיומו כעמל עלוב, או לחיות באומץ, ולהצהיר באמצעות פצעיו וצלקותיו שהחיים הם תעלומה מרגשת, מלאה בכמיהה, אהבה וקדושה.”

“ההקיץ, שהוא למחשבה כפי שהערפילית היא לכוכב, גובל בשינה, והוא קשור אליה כאל גבולה. אווירה המאוכלסת בשקיפויות חיות: יש כאן ראשיתו של הלא נודע. אך מעבר לו נפתח האפשרי, עצום. ישויות אחרות, עובדות אחרות, נמצאות שם. אין כאן על-טבעיות, רק ההמשכיות הנסתרת של הטבע האינסופי. . . . השינה מצויה במגע עם האפשרי, שאותו אנו מכנים גם הבלתי סביר. עולם הלילה הוא עולם. הלילה, כלילה, הוא יקום. . . . הדברים האפלים של העולם הלא נודע נעשים שכנים לאדם, אם באמצעות תקשורת אמת ואם באמצעות התרחבות חזיונית של מרחקי התהום . . . והישן, שאינו רואה ממש ואינו חסר-תודעה ממש, קולט במבט חטוף את החייתיות המוזרות, הצמחיות המשונות, החיוורונות הנוראים או הזוהרים, רוחות, מסכות, דמויות, הידרות, ערבוביות, אור ירח בלא ירח, התפרקויות מעורפלות של נס, צמיחות והיעלמויות בתוך עומק עכור, צורות הצפות בצל, כל המסתורין שאנו מכנים חלימה, ושאינו אלא התקרבותה של מציאות בלתי נראית. החלום הוא האקווריום של הלילה.”

“אין דרך טובה יותר ללמוד לאהוב את הטבע מאשר להבין את האמנות. היא מעניקה כבוד לכל פרח שדה. והנער שרואה את הדבר היפהפה שציפור במעופה נעשית בו כשהיא מועברת אל עץ או אל בד, סביר להניח שלא יזרוק את האבן המקובלת.”

“בני אדם הם חלק מהטבע, והטבע הוא מגרסת עץ ענקית אחת. במוקדם או במאוחר, הכול נורה מהצד השני בהתזה של דם, עצמות ושיער.”

“במקרה הנוצרי המיוחד יש צורך להתנגד לאי-השוויון הכבד של התייאוש. כמעט בלתי אפשרי להעניק לתכנים את החיות שלהם, מכיוון שהם מוכרים; ואצל בני-האדם הנופלים, לעיתים קרובות נכון שמכירות היא תייאוש. אני מושבע שאם היינו יכולים לספר את הסיפור על-טבעי של ישו מילה במילה כעל גיבור סיני, לקרוא לו בן השמיים במקום בן האלוהים, ולעקוב אחר האור הנפיץ של כתרו בתיל הזהב של תפירות סיניות או בצבע הזהב של כלי-פוטריה סיניים, במקום בצבע הזהב של ציורי הקתוליים הישנים שלנו, היו קולות אחידים על טוהרו הרוחני של הסיפור. לא נשמעו אז דברים על אי-הצדקיות של החלפה או על הבלתי-לוגיות של כפרה, על ההפרזה העל-טבעית של עול הסünde או על הערמומיות הבלתי-אפשרית של הפרת חוקי הטבע. היינו נהנים מהגיבורייות של הרעיון הס”

“זהו רק רומן... או, בקיצור, רק איזו יצירה שבה מתגלים הכוחות הגדולים ביותר של הנפש, שבה מועבר לעולם הידע המעמיק ביותר של טבע האדם, התיאור המוצלח ביותר של גווניו, וההתפרצויות החיות ביותר של שנינות והומור, בלשון הנבחרת ביותר”