טבע

“טומאה היא מעשי הטבע החוטא.”

“השיחים התפזרו והעצים גדלו גבוהים וישרים, ענפיהם מתחילים רק כמה רגליים מעל ראשינו. הקליפה הלבנה והמחוספסת של הבירות נראתה כמעט שמנונית באור היום הארוך והמטוי, והעלים שלהם היו זהב דק ורגיש.”

“הטבעי שאינו טבעי, גם הוא טבעי.”

“הטבע הוא ערש החיים העליון, ויש להגן עליו ולטפל בו בכבוד ובזהירות המרביים.”

“כשאנחנו חושבים על האיומים הגדולים ביותר לביטחוננו הלאומי, הראשונים שבאים לידי דעתנו הם הפצת נשק גרעיני, מדינות בלתי יציבות וטרור גלובלי. אך איום אחר, שמקורו לא באדם אלא בטבע, מתחבא מעבר לגבולותינו – מגפה של נגיף השפעת עופות.”

“רק הרים יכולים לחוש את החום הקפוא של השמש דרך ליטופה העדין של השלג על פסגותיהם”

“פרופסור סמית' הגיש אלי באדיבות את ספרו לפני פרסומו. לאחר שקראתי אותו בעיון רב ובעניין עז, אני שמח להיענות לבקשתו ולמסור לו את התרשמותי. היצירה היא ניסיון רחב-יריעה לתאר את רעיונותיו האנימיסטיים והמיתיים של האדם, הנולדים מפחדו, על כל גלגוליהם וקשריהם הרחוקים. היא מתארת את השפעתן של פנטסמגוריות אלה על גורלו של האדם ואת הקשרים הסיבתיים שבאמצעותם התגבשו לדת מאורגנת. זהו מדען ביולוגי המדבר, שהכשרתו המדעית חינכה אותו לאובייקטיביות קודרת, שכמעט אינה מצויה אצל ההיסטוריון הטהור. אולם אובייקטיביות זו לא מנעה ממנו להדגיש את הסבל חסר הגבולות אשר, בתוצאותיו הסופיות, הביאה חשיבה מיתית זו על האדם. פרופסור סמית' רואה ככוח גואל את ההכשרה בהתבוננות אובייקטיבית בכל הנגיש לתפיסה מיידית, ואת פירוש העובדות בלי רעיונות קדומים. לדעתו, רק אם כל יחיד ישאף אל האמת תוכל האנושות להגיע לעתיד מאושר יותר; רק כך אפשר לנטרל את שרידי העבר הקדומים שבכל אחד מאיתנו, העומדים בדרכה של עתיד ידידותי יותר. התמונה ההיסטורית שלו מסתיימת בסוף המאה התשע-עשרה, ובצדק. עד אז נראה היה שהשפעתם של כוחות מיתיים אלה, המעוגנים בסמכות ושניתן לכנותם דתיים, הצטמצמה לרמה נסבלת חרף כל האינרציה והצביעות המתמשכות. גם אז כבר צמח והתחזק ענף חדש של מחשבה מיתית, שאינו דתי בטבעו אך אינו פחות מסוכן למין האנושי — לאומנות מופרזת. חצי מאה הראתה כי יריב חדש זה חזק עד כדי כך שהוא מעמיד בספק את עצם הישרדותו של האדם. מוקדם מדי עבור ההיסטוריון בן זמננו לכתוב על בעיה זו, אך יש לקוות שיישאר מי שישרוד ויוכל לקחת על עצמו את המשימה במועד מאוחר יותר.”

“אני רואה אמנות קדושה יפה”

“...הערכים המיוחסים לאינדיאני יהיו תלויים במה שהסופר הלבן חש כלפי הטבע, ולאמריקה תמיד היו רגשות מעורבים לגבי זה. בקצה האחד של הספקטרום נמצא תורו, המבקש לשקוע בביצות בשל הוויברציות החיוביות; בקצה האחר נמצא בנג'מין פרנקלין, שלא אהב את הטבע. [עמ' 91]”

“הדעות שלי על הטבע האנושי משותפות לרוב הפסיכולוגים, הלינגוויסטים והביולוגים, ואפילו הפילוסופים והחוקרים שבאו דורות רבים לפניי.”

“אגם קטן ושלו חשוב יותר לחיי מכל עיר גדולה בעולם”

“אין בי שום איבה לטבע, אלא אהבת ילד אליו. אני מתרחב וחי ביום החמים כמו תירס ומלונים.”

“זה פשוט בטבע האנושי לנסות להבין דברים. לכן, כשאנחנו בעיצומו של מצב, אנחנו בדרך כלל מנסים להפעיל היגיון כדי לעבור דרכו.”

“נדמה נוח לשקוע על ספה בפינה, להביט, להאזין. ואז קורה ששתי דמויות העומדות כשגבן אל החלון נראות על רקע ענפיו של עץ מתפשט. בהלם של רגש חש אדם: יש דמויות חסרות תווי פנים, עטופות ביופי. בהפוגה שלאחר מכן, בעוד הגלים מתפשטים, הנערה שאיתה צריך היה לדבר אומרת לעצמה: הוא זקן. אבל היא טועה. אין זה הגיל; זה שנטפה טיפה; עוד טיפה. הזמן טלטל שוב את הסידור. החוצה אנו זוחלים מקשת עלי הדומדמניות, החוצה אל עולם רחב יותר. הסדר האמיתי של הדברים – זו אשלייתנו המתמדת – מתגלה עתה. כך, ברגע אחד, בחדר אורחים, חיינו מסתגלים לצעדו המלכותי של היום על פני השמים.”

“חפש את הניסים ברגע קדוש”

“אירוע ההתאהבות הוא מטבעו כזה שאנו צודקים כשאנו דוחים כבלתי נסבלת את המחשבה שיהיה חולף. בקפיצה אחת גבוהה הוא דילג מעל מסתו של עצמיותנו; הוא הפך את התיאבון עצמו לאלטרואיסטי, השליך את האושר האישי הצידה כעניין של מה בכך, והציב את ענייניו של אחר במרכז הווייתנו. באופן ספונטני וללא מאמץ קיימנו את החוק (כלפי אדם אחד) בכך שאהבנו את רעינו כמונו עצמנו. זהו דימוי, טעימה מקדימה, של מה שעלינו להיות כלפי כולם אם האהבה עצמה תמשול בנו ללא מתחרה. הוא אף, אם משתמשים בו כראוי, הכנה לכך.”

“לפעמים אתה מקבל אנשים בברכה רק כדי שהם יראו לך עד כמה אינך מסביר פנים. לפעמים אתה עוזר לאנשים בנדיבות רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה ראוותני ורע. לפעמים אתה מלמד אנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה בור. לפעמים אתה פותח את דלתותיך לאנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה החדר שלך מלוכלך. לפעמים אתה מפנה דרך לאנשים רק כדי שהם יחסמו את דרכיך. לפעמים אתה מקרב אליך אנשים רק כדי שהם ילמדו אותך את המשמעות האמיתית של בגידה ובדידות. לפעמים אתה מחייך לאנשים רק כדי שהם יראו לך את צבע שיניך. לפעמים אתה משחק עם אנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה גס רוח. בחיים, לפעמים, הכוונות הטובות ביותר שלך ייתפסו כרעות עד מאוד. לפעמים בחיים, מעשיך ומעשיך הטובים מאוד יקבלו משמעות אחרת, אך לא משנה כיצד אנשים תופסים אותך, מקבלים אותך ומתייחסים אליך או אל כוונותיך, מעשיך ומעשיך הטובים, דע את עצמך, ואל תעז להשתנות בקלות כל כך בשל נסיבות! לא משנה עד כמה הנסיבות יהיו פוגעות, העז לשמור על לבך ועל לשונך, כדי שלא תאמר את מה שלעולם לא היית צריך לומר, דבר שיכול לגרום לך להחמיץ את שכרך מן האדון הריבון. המשך לעשות את מה שעליך לעשות, כפי שעליך לעשות, כקורבן חי לאביך שבשמים, בידיעה ששכרך ממנו לבדו, והמתן בסבלנות, בלב רגוע ומבין, לשכרך ממנו, בלי קשר לאופיין המפרך של הפגיעה והניסיונות!”

“אף על פי שתבטלו את הסכם מיזורי, תבטלו כל הסכמים, תבטלו את הכרזת העצמאות, תבטלו את כל ההיסטוריה העברית, לא תוכלו לבטל את טבע האדם. יזרום מהעושר של הלב האנושי כי הרחבת העבדות היא רעה, ומשם, מהעושר של הלב, ימשיך הפה לדבר.”

“הארץ יפה, בהירה, וחנינה, אך לא רק כך. הארץ גם אימתנית, כהה, וצורעת. הארנב צועק מתים בשדות הירוקים. ההרים סוגרים את ידיהם הגדולות המלאות באש נסתרת. יש שארבים בים, ויש רע באינם העיניים. ובו במקום שבו אנשים מתפללים לאלה ולהם מתנצלים בפניהם, שם מתרבת הרעה; שם נוצרים בעולם מקומות בהם התמימות מתכנסת, מקומות שהופכים לחלוטין למי שנקראים בלי שם, הכוחות העתיקים והקדושים של האדמה לפני האור, הכוחות של החושך, של הרס, של שיגעון.”

“שפתנו היא חלון אל טבע האדם, אך גם פיסטולה, פצע פתוח שממנו נחשפים לחללים זיהומיים.”