מוזיקה

“הרוח היא המוזיקה הקדושה של העלים; בכל מקום ובכל זמן שהרוח נושבת, שם מתחילים העלים את ריקודם הקדוש בטירוף!”

“אם יעלם הכל מחר, כל ההצלחה הגדולה הזאת, אני עדיין אהיה שמחה מאוד להלך ממסעדה למסעדה ולנגן למוזיקה לאנשים.”

“כשהנצח הופך למקום... כשהנצח חדל להיות רק מילה... כשהוא חדל להיות רק מדד של זמן... אלא הופך למקום שבו נפשות תאומות יכולות לרקוד לצליל שבלבבותיהן... זוהי השתקפות של אהבה אמיתית.”

“אם אנשים מאזינים למוזיקה ורוקדים כל יום, הם מוצאים אושר ופתרונות קדושים לכל בעיה.”

“יש מוזיקה שאינך שומע אלא אם כן אתה מנגן אותה בעצמך.”

“אני אוהב לחבק אותך כמו שהגלים מחבקים את החוף בשירי שמחה, ואז בתוך החזה שלך אני רוצה למות.”

“לאפר אין פחד להישרף בגיהינוםבגן העדן של לבך שוכנים מלאכיםכלוב הצלעות מהדק את כל חטאי הרשעעצמותיך תשירנה לך את שיר התמותה”

“פורטלנד, במיוחד, היא מקום זול מספיק לחיות בו, כך שעדיין אפשר לפתח את התשוקה שלך — ציור, כתיבה, מוזיקה. נראה שאנשים פחות מודעים למעמד. אפילו אנשים עשירים קונים בגדים יד שנייה ונראים קצת חסרי בית.”

“כדי להבין את שיר האהבה, הקשב בלבך.”

“אבל לא הייתי בלהקה, כי אני סובל מהסוג של חירשות טון שבדרך כלל מקושרת לחירשות ממשית”

“מחלוקת היא מפלט אחרון לחסרי הכישרון”

“הייתי מבצעת קטעים של אמנות ביצוע מוזיקת פופ בעיר, וייתכן שהם היו קצת מוזרים מדי. אז החלו לקרוא לי גאגא, אחרי השיר של המלכה "רדיוגאגא”

“הריתמוס של הריקוד קיים בשיר (אפשר גם: "הנשימה של הריקוד היא המוזיקה" או "החיים של הריקוד הם בתוך המוזיקה" – כל אחד מהם שומר על הרוח של הדבר, אך הראשון הוא הקצר והחזק ביותר)”

“החור השחור של הגלקסיה בולע את האנרגיה הרותחת של זעם אנושי. עד מהרה האדים הדועכים שלי יוסתרו לעד, כל סמלי מהותי המיוננת תחובים בקפל האנונימי של חצאית היקום המתנפנפת. עד אשר ריקבונה המחוספס של האדמה יזעיק אותי, האם אוכל למצוא נחמה בחיים תכליתיים בקצביה של חיים רגילים? האם אוכל לקלוט בלי בושה את אבני החן הנוצצות במארג היומיומי? האם אוכל להתענג על שלל נעימות בלשוני, באוזניי, באפי, בעיניי, בשפתיי ובקצות אצבעותיי? האם אוכל למצוא נחמה ברוך הלילות בשירת שירי אהבה וכאב לב? האם אוכל להקדיש את זוהר אור היום ואת עצמת כוכביותו של הלילה לחקירת החיים, למאמץ מרוכז לצמצם בורות מושרשת, ולחדור שכבות של אטימות עיקשת? האם אוכל לערוך חיפוש קפדני אחר חוכמה בלי קשר למקום שאליו יוליך אותי המסע הזה? האם אוכל להיעזר במטען הכבד של חוויות העבר האישיות כדי להגביר את המודעות העצמית? האם אוכל לשאוף להתקדם ברוח טובה ולקבל בשמחה את כל האתגרים בבואם? האם אוכל להחליק על פני השטח העדין של החיים בלב קל עד שאקדם שינה אינסופית בחיוך מהוסס בקרירותו של האור הדועך?”

“עדיף לשיר שירי תקווה מאשר לשיר שירי סבל”

“הבוקר, שהוא העונה הזכירה ביותר של היום, הוא שעת ההתעוררות. אז יש בנו את המעט ביותר של נמנום; ולמשך שעה, לפחות, חלק כלשהו בנו מתעורר, אשר ישן את כל שאר היום והלילה. מעט יש לצפות מאותו יום, אם אפשר לכנותו יום, שאליו אין אנו מתעוררים בידי גאוננו, אלא בידי הדחיפות המכניות של איזה משרת, אין אנו מתעוררים בידי כוחנו החדש שנרכש ושאיפותינו מבפנים.... לאחר הפסקה חלקית של חייו החושיים, נפשו של האדם, או ליתר דיוק איבריה, מתמלאים כוח מחדש מדי יום, וגאונו מנסה שוב איזו חיי אצילות הוא יכול ליצור... הוודות אומרות, "כל התבונות מתעוררות עם הבוקר." כל המשוררים והגיבורים, כמות ממנון, הם ילדיה של אורורה, ומשמיעים את מוזיקתם עם הזריחה.”

“האמנות היא שיר של הנשמה, הנושר על ידי אור הלב בצבע הרגש וההערכה.”

“אם מישהו מחליט להיות מוזיקאי עכשיו, זה אומר שאין שום תקווה לכסף בסוף זה, זה אומר שהוא באמת רוצה להיות מוזיקאי. ואם מישהו כותב עכשיו, אין שום תקווה לכסף בסוף זה.”

“שירים בשבילי הם כמו מסר בבקבוק. אתה שולח אותם לעולם, ואולי האדם שאתה מרגיש כלפיו כך ישמע על כך יום אחד.”

“כולנו בעלי ערך. האנושות זקוקה לשירותים האישיים שלנו.”