“הבוקר, שהוא העונה הזכירה ביותר של היום, הוא שעת ההתעוררות. אז יש בנו את המעט ביותר של נמנום; ולמשך שעה, לפחות, חלק כלשהו בנו מתעורר, אשר ישן את כל שאר היום והלילה. מעט יש לצפות מאותו יום, אם אפשר לכנותו יום, שאליו אין אנו מתעוררים בידי גאוננו, אלא בידי הדחיפות המכניות של איזה משרת, אין אנו מתעוררים בידי כוחנו החדש שנרכש ושאיפותינו מבפנים.... לאחר הפסקה חלקית של חייו החושיים, נפשו של האדם, או ליתר דיוק איבריה, מתמלאים כוח מחדש מדי יום, וגאונו מנסה שוב איזו חיי אצילות הוא יכול ליצור... הוודות אומרות, "כל התבונות מתעוררות עם הבוקר." כל המשוררים והגיבורים, כמות ממנון, הם ילדיה של אורורה, ומשמיעים את מוזיקתם עם הזריחה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←