מוזיקה

“כמה בני מזל אנחנו! אנחנו שרים את שירינו, רוקדים את ריקודינו, וחיים את חיינו.”

“המוזיקה גורמת לאדם להרגיש כה רומנטי — לפחות היא תמיד עולה על העצבים שלו — וזה אותו הדבר בימינו.”

“המוזיקה מחיה את נשמתי ופותחת את לבי לרמות הולכות וגדלות של אושר ושמחה.”

“אני אומרת לה, מרים את ראשי ומסתכלת עליה, "את לא תמות." "עוד לא סיימתי לכתוב שירים עליך.”

“אפשר לרומם את הנשמה אל השמיים באמצעות ריקוד יומיומי”

“היום העצוב ביותר ביער הוא כאשר לציפורים נגמרים שירי השמחה לשיר.”

“סאם: אני מתאבל אם אי פעם יזכרו אותנו בשירים או בסיפורים. פרדו: [מתהפך] מה? סאם: אני מתאבל אם יאמרו פעם, "שמעו על פרדו ועל הטבעת," ויאמרו, "כן, זה אחד מסיפורי האהובים עליי. פרדו היה אכן גיבור, לא, אב?" "כן, בני, הגובלין המפורסם ביותר. וזה לא דבר קטן." פרדו: [משיך ללכת] אתה השכחת את אחד הדמויות הראשיות – סאם וייזי הגיבור. אני רוצה לשמוע עוד על סאם. [מתעכב ומסתובב אל סאם] פרדו: פרדו לא היה יכול להגיע הרחק בלי סאם. סאם: עכשיו, אדוני פרדו, אל תתעלה עליי; אני היה רציני. פרדו: גם אני. [הם ממשיכים ללכת] סאם: סאם וייזי הגיבור...”

“היה זה בקונצרט של מוזיקה יפה וישנה. לאחר שני או שלושה צלילים של הפיאנו נפתחה פתאום הדלת לעולם אחר. אני חציתי את השמים וראיתי את האל עובד. סבלתי מכאבים קדושים. נטשתי כל מגנותי וחששתי מכל דבר בעולם. קיבלתי את כל הדברים והעניקתי את לבי לכל דבר. לא נמשך זמן רב, רבע שעה כמעט; אך חזר אלי בחלום בלילה, ומאז, בכל הימים החסרים, נתפסה לי תפיסת רגע של רגע. לפעמים, במשך דקה או שתיים, ראיתי אותו ברור, כמסילה אלוהית וזהבה שמתעקלת בחיי. אך רוב הזמן הוא היה מעורפל באבק ובחול. לפעמים הוא זרח בקרני זהב כאילו לא יאבד לעולם, אך כמעט מיד אבד שוב לחלוטין.”

“האם תרקדי איתי? כשאנו עומדים כאן, יד ביד, מתחת לאורות הניאון של אמת ואהבה. אני מבקש ממך לרקוד איתי. להסתחרר, לבעוט, לצלול, לקפוץ, ולעוף איתי. מחליקים וגולשים על פני רחבת הריקודים של החיים, אני רוצה שת תגלשי איתי. דרך השירים העצובים ביותר וה שירים השמחים ביותר, השיאים המהירים ביותר ועד לשפל הארוך ביותר וה איטי ביותר, אני רוצה שת תזרמי דרכם כולם איתי.”

“בזמן קצר המשיכו ההובביטים לדבר ולהתבונן בדרך שעברו ובסכנות שצפו לפניהם, אך כוחו של ארץ ריבנדל היה כה גדול עד שמהירות נטלה מכל מוחיהם את הפחד והדאגה. העתיד, טוב או רע, לא נשכח, אך הפסיק להיות בעל כוח על העת הנוכחית. בריאות וחסד גדלו בהם, והם היו שבעי רצון בכל יום טוב שבא, נהנים מכל ארוחה, מכל מילה וכל שיר.”

“אף שהיה עטוף במשך עשור במעטה לכאורה של אנונימיות ואפלוליות, אוסאמה בן לאדן היה רחוק מלהיות אדם בלתי נראה. הוא היה נוכח בכל מקום ומוחשי, הן בצורה פיזית והן בצורה קיברנטית-רפאית, עד כדי כך שמותו קיבל משהו מן התחושה של גירוש שדים. משמח לדעת שלפני שהגיע הסוף, הוא החל לפחות לנחש את ממדי טעותו ב-11 בספטמבר. חיוני לזכור שסגנו הקנאי והלוחמני ביותר, אבו מוסעב א-זרקאווי, לא רק הותיר את גופתו בעיראק, אלא גם הוקע ונידח אפילו בידי הסונים מן המיעוט שבשמם כביכול שפך כל כך הרבה דם והמיט חורבן כה קדחתני. משמח אף יותר שבן לאדן עצמו נחשף כגידול טפילי על גופה המוגלתי של מכונת מדינה פושטת רגל וגסה, וכי הוא מצא את עצמו חסר כל יכולת להשמיע הערה קוהרנטית על הגל—יש לקוות שזהו גל, ולא רק גל קטן—של הדרישה לצורת חברה אזרחית אחראית וחילונית. לא יכלה להיות אישוש נאה מזה לכוח החיים, המוצב בניגוד כה חם ואותנטי לחגיגת המוות ההיסטרית, ולמוות-בחיים ההוא המתקיים בקהות של שלטון תיאוקרטי, שבו הנשיות והמוזיקה והספרות נחנקות, וגברים צעירים עוברים מוטציה לרוצחים רובוטיים.”

“חשבתי הרבה על איך התקשורת יצרה גרסה מורכבת ומבוימת של דמות מצוירת שלי, את יודעת, איזו רודפת גברים, נודדת בין מטוסים, סדרתית בדייטים, שמפתה אותם פנימה אבל מפחידה אותם כי היא דביקה ונזקקת; ואז היא כולה מדוכדכת, אז היא נכנסת למאורה שלה וכותבת שיר כנשק. כלומר, בנאדם, זה די אינטנסיבי. והתחלתי לחשוב איזה דמות מעניינת היא אותה אישה. ואם אני הייתי אותה אישה, מה היה המוטו של חיי, המנטרה שלי? מה הייתי אומרת? אני חושבת שהייתי מאמצת את זה”

“חיים שלמים של זיכרונות אינם מספקים הוכחה אמפירית לערך החיים. לאף זיכרון אין ערך כמותי בעיני איש מלבד מי שנושא את הזיכרון. הורות מורכבת במידה רבה מיצירת זיכרונות חיוביים לילדים. הצטברות של חיים שלמים של זיכרונות אכן יוצרת פרטיטורה מוזיקלית שאנו יכולים להעריך מנקודת מבט אמנותית אם לא מדעית. כל זיכרון שמח מייצר פעימה של שמחה קלה, שכאשר משחילים אותה יחד יוצרים את התווים המוזיקליים המסמנים את המנגינה הפנימית הפרוזודית של אדם.”

“אני תמיד כותבת. ואני אומרת, כשאנשים קוראים לי מוזיקאית, אני לא אמיתית מוזיקאית. אני לא חושבת כמו מוזיקאית, אף על פי שאני אוהבת מוזיקה, אני מבצעת ואני שרה.”

“המוזיקה ממלאת את הפער בין התודעה לבין התת-מודע בשמחה ואושר אינסופיים”

“החיים הם מתנה; החיים הם נס. החיים הם שיר אלוהי. כשאת נוגעת בלבי, אחזי בנשמתי. הו ולנטיין טהור שלי.”

“הקשב בדממה ללחישת הרוחות כדי שתוכל להבין את שירת לבך”

“התחושה של השתאות יראת כבוד שהמדע יכול להעניק לנו היא אחת החוויות הנשגבות ביותר שהנפש האנושית מסוגלת להן. זוהי תשוקה אסתטית עמוקה הנמנית עם מיטב הדברים שמוזיקה ושירה יכולות להעניק. היא אכן אחת מן הדברים שהופכים את החיים לכדאיים, והיא עושה זאת, אם כבר, ביעילות רבה יותר אם היא משכנעת אותנו שהזמן שיש לנו לחיות בו הוא סופי בהחלט.”

“השתיקה היא המוזיקה הטובה ביותר כשאתה זקוק לשתיקה, והמוזיקה היא השתיקה הטובה ביותר כשאתה זקוק למוזיקה!”

“המוזיקה היא שפת היקום, שכולם, כולל כל בעלי החיים, יכולים להבין.”