נישואין

“אבל כאשר, כפי שקורה ברוב המקרים, הבעל והאישה מקבלים עליהם את החובה החיצונית לחיות יחד כל חייהם, וכבר בחודש השני באו לידי תיעוב למראה זה של זה, רוצים להתגרש ואף על פי כן ממשיכים לחיות יחד, הדבר מסתיים בדרך כלל באותו גיהינום נורא שמביא אותם לשתות, גורם להם לירות בעצמם, להרוג ולהרעיל זה את זה”

“כל נישואים טובים הם טריטוריה סודית, חלל לבן הכרחי במפת החברה. מה שאחרים לא יודעים עליהם הוא מה שהופך אותם לשלכם.”

“יש גברים כל כך שטופי מוח, עד שהם מאמינים בכנות שכל מה שאישה יכולה לעשות טוב מהם, מלבד בישול וניקיון, הוא להיות אישה.”

“היא ברחה מנישואיה כמו שאישה יכולה להחליק מתוך זוג סנדלים כשהיא מחליטה להרפות ולדהור באמת.”

“הנישואים חייבים להיות יחס של סימפתיה או של כיבוש”

“להיות מאוהבים היה הדבר הראשון שהניע אותם להבטיח נאמנות: האהבה השקטה יותר הזאת מאפשרת להם לקיים את ההבטחה. על אהבה זו פועל מנוע הנישואים: להיות מאוהבים היה הפיצוץ שהניע אותו.”

“אם באתם על תאריך, ואם אתה מסתכל יותר על הטלפון מאשר על הבחורה/האישה שאתה עם, אז יש לך בעיה... אבל אם זו היא שמשדלת אותך, אז לכם שניהם צריך עזרה.”

“אני יכול לחוש את אהבתך, מדוע להותיר אותי בחשכה? לפתות אותי לשם שעשועך, לגנוב את נשמתי בלי נשיקות. את השמש ואני, הירח. יופייך משתקף בעיניי. כשאנו נפרדים, אני כבה באפלת השמים האלה.”

“כשאתה הולך בדרך בבאלי וחולף על פני זר, השאלה הראשונה שהוא או היא ישאלו אותך היא, "לאן אתה הולך?" השאלה השנייה היא, "מאין אתה בא?" בעיני מערבי, זו יכולה להיראות כמו שאלה פולשנית למדי מפי זר גמור, אבל הם פשוט מנסים להתמצא בך, מנסים לשבץ אותך בתוך הרשת לצורכי ביטחון ונוחות. אם תגיד להם שאתה לא יודע לאן אתה הולך, או שאתה פשוט משוטט לך באקראי, ייתכן שתעורר מעט מצוקה בלבו של ידידך הבאלינזי החדש. עדיף הרבה יותר לבחור איזשהו כיוון מסוים — כל מקום שהוא — רק כדי שכולם ירגישו טוב יותר. השאלה השלישית שבאלינזי כמעט בוודאות ישאל אותך היא, "האם אתה נשוי?" שוב, זו שאלה של מיקום והתמצאות. חשוב להם לדעת זאת, כדי לוודא שהכול מסודר בחייך. הם באמת רוצים שתאמר כן. זו הקלה גדולה כל כך בשבילם כשאתה אומר כן. אם אתה רווק, עדיף לא לומר זאת ישירות. ואני ממש ממליצה לא להזכיר כלל את הגירושים שלך, אם במקרה התגרשת. זה פשוט מדאיג כל כך את הבאלינזים. הדבר היחיד שהבדידות שלך מוכיחה להם הוא את הינתקותך המסוכנת מן הרשת. אם את אישה רווקה המטיילת בבאלי ומישהו שואל אותך, "האם את נשואה?" התשובה הטובה ביותר האפשרית היא: "עוד לא." זו דרך מנומסת לומר "לא", ובו בזמן לרמוז על כוונותייך האופטימיות לטפל בזה ברגע שתוכלי. אפילו אם את בת שמונים, או לסבית, או פמיניסטית תקיפה, או נזירה, או נזירה לסבית פמיניסטית תקיפה בת שמונים שמעולם לא נישאה ולעולם לא מתכוונת להינשא, התשובה המנומסת ביותר האפשרית עדיין היא: "עוד לא.”

“אין דבר שיגדיל את האדם יותר מכך שיסלח על חטאיו”

“אני מאמין שחתונה היא בין גבר לאישה. אני לא תומך בנישואים חד-מיניים. אך כשאתה מתחיל לשחק עם חוקת המדינה, רק כדי למנוע מאדם שמאוהב באדם אחר, זה נראה לי שאין זה מה שארצות הברית היא עליו. בדרך כלל, חוקות שלנו מורחבות את החופש, הן לא מצמצמות אותו.”

“אם [אלוהים] לא ישלח לי בעל, על הברכה הזאת אני כורעת לפניו על ברכי בכל בוקר ובכל ערב ...”

“אם הארוס שלך מנשק אותך על המצח, הגיע הזמן לקנות נעלי עקב גבוהות”

“כמו ילד ששומר את המאכל האהוב עליו בצלחת לסוף, אני מנסה לשמור את כל המחשבות עליך לסוף היום, כדי שאוכל לחלום עם הטעם שלך על לשוני.”

“כשאת אוהבת מישהו — כשאת יוצרת איתו ילד — את לא פשוט מאבדת פתאום את הקשר הזה. כמו כל אנרגיה אחרת, אי אפשר להשמיד אותו, רק להסיט אותו למשהו אחר.”

“אנשים מחפשים ברחבי העולם מישהו שיאהב אותם, כשעליהם לחפש מישהו לאהוב.”

“אהבה אינה הבסיס לנישואין, אנשים בדרך כלל מתחתנים עם מישהו שהם חושבים שהם מאוהבים בו. האם אני יכול לומר לכם שאהבה אינה גורמת לנישואין להצליח, אל תיתנו לתחושה המוזרה הזאת להטעות אתכם, אל תתחתנו כי אתם אוהבים מישהו. אני אוהב מטוסים אבל איני יכול להטיס אותם, נכשלתי פעמיים במבחן לרישיון טיס, אני אוהב מכוניות אבל נכשלתי פעמיים בבית הספר לנהיגה והצלחתי בפעם השלישית. אני אוהב צלילה אבל עדיין לא מוכן ללכת לבית ספר לצלילה. אפשר לאהוב משהו ועדיין לא לדעת איך לעשות אותו. לכן אהבה אינה הבעיה אלא הידע. אני עדיין עומד על כך שאהבה אינה גורמת לנישואין להצליח אלא ידע והבנה. רכשו מספיק ידע לפני שאתם נכנסים לזה.”

“בנקודה שבה הוא, איוואן איליץ' של היום, החל להופיע, כל ההנאות שנראו כה ממשיות נמסו עכשיו לנגד עיניו והפכו למשהו פעוט ולעיתים מגעיל. וככל שהיה רחוק יותר מן הילדות, וככל שהתקרב יותר ליום הזה, כך נראו הנאותיו פעוטות ומפוקפקות יותר. זה התחיל בבית הספר למשפטים. שם נשאר משהו קטן שהיה באמת טוב: היה כיף, הייתה חברות, הייתה תקווה. אבל בשנים האחרונות נעשו הזמנים הטובים נדירים יותר. אחר כך, בתחילת שירותו אצל המושל, חזרו שוב כמה זמנים טובים: זיכרונות של התאהבות באישה. אחר כך הכול נעשה מבולבל, והזמנים הטובים לא היו רבים כל כך. אחר כך היו עוד פחות; ככל שהמשיך, היו פחות ופחות. נישואים... תאונה ואכזבה כזאת, וריח הפה הרע של אשתו, וכל החושניות והצביעות ההן! והדד-ליינים של חיי העבודה שלו, ודאגות הכסף ההן, שנה, שנתיים, עשר, עשרים — תמיד אותו סיפור ישן. וככל שזה נמשך, כך נעשה קטלני יותר. זה כאילו ירדתי במורד כשחשבתי שאני עולה במעלה. כך זה היה. בעיני החברה עליתי במעלה, אבל במידה שווה החיים חמקו ממני... ועכשיו הכול נגמר. לא נותר אלא למות!”

“אשתי היקרה, הייתי אומר, כנראה מעולם לא פתחה ספר דתי, ונראה שהיא נמנית עם אותם אנשים שעבורם עצם הרעיון כולו הוא זר ומגוחך לחלוטין.”

“מרד, סטייה מן הדרך, חוסר משמעת, בלבול ועימות מונעים יחסים מאושרים בתוך הבית. אבל אלוהים מתעניין במשפחתך, בנישואיך, בילדיך. הוא מראה לנו את האידיאלים ואת המטרות של המשפחה.”