נישואין

“נוצרים מאמינים באל גדול אך עושים דברים קטנים, וזהו עלבון גדול לאלוהים”

“אהבה שומרת על לבי חם.”

“אלואיזה יקירתי (אמרתי), אין סיבה שתבכי כל כך הרבה בגלל דבר פעוט כזה. (ניסיתי להקטין את העניין כדי לנחם אותה). אני מבקשת שלא תיקחי את זה ללב – את רואה שזה לא מפריע לי בכלל; למרות שאולי אני אסבול מזה הכי הרבה בסוף, כי לא רק שאצטרך לאכול את כל האוכל שכבר הכנתי, אלא שאם הנרי יחלים (מה שלא סביר), אצטרך להכין הכל מחדש בשבילך; ואם הוא ימות (כמו שאני מניחה שיקרה), עדיין אצטרך להכין לך ארוחה בכל פעם שתתחתני עם מישהו אחר. אז את מבינה שגם אם כרגע זה מעציב אותך לחשוב על הסבל של הנרי, אני בטוחה שהוא ימות בקרוב, הכאב שלו ייגמר ואת תהיי רגועה. הצרות שלי, לעומת זאת, יימשכו הרבה יותר זמן, כי לא משנה כמה אעבוד קשה, אני בטוחה שלא אצליח לרוקן את המזווה בפחות משבועיים.”

“בכתיבת הנובלה הקצרה פרנהייט 451 חשבתי שאני מתאר עולם שעשוי להתפתח בתוך ארבעה או חמישה עשורים. אבל רק לפני כמה שבועות, בבוורלי הילס, לילה אחד, חלפו על פניי בעל ואישה, כשהם מטיילים עם כלבם. עמדתי והבטתי אחריהם, המום לחלוטין. האישה החזיקה ביד אחת רדיו זעיר בגודל של חפיסת סיגריות, שאנטנתו רעדה. ממנו הסתעפו חוטי נחושת זעירים שהסתיימו בקונוס עדין שהיה תקוע באוזנה הימנית. שם היא הייתה, אדישה לאדם ולכלב, מאזינה לרוחות רחוקות וללחשושים ולזעקות של אופרות סבון, מהלכת מתוך שינה, כשהבעל מסייע לה לעלות ולרדת ממדרכות, כאילו באותה מידה יכול היה כלל לא להיות שם. זו לא הייתה בדיה.”

“התאמה אינה קובעת את גורל הנישואים, אלא האופן שבו אתם מתמודדים עם חוסר ההתאמות.”

“פנטזיות יכולות להיות נהדרות, אבל אסור לנו להפוך את החתונה לפנטזיה, כי החתונה היא השער לחיי הנישואים. היא לא צריכה להיות רגע של אשליה; היא צריכה להיות רגע של הכנה.”

“היה מסוג הגבר שאישה תוקיר וילד יעריץ”

“אתה מדליק את אור האהבה בחיי.”

“בקיץ 1966, נסעתי למיסיסיפי כדי להיות בתוך תנועת הזכויות האזרח, לעזור לאנשים שנדחו מהמטעים או הוסרו מרשימות התמיכה בגלל הרשמתם להצביע. בזמן עבודתי שם, פגשתי את עורכת הדין לזכויות אזרחים שמאוחר יותר התחתנתי איתו – והיינו זוג מעורב גזעית.”

“אני נשק את רוחה, ואני שוכב עם האבק על צילומה, לצד מיטתי.”

“יש נשים שנישקו — ויש שנושקות — הרבה צפרדעים, אף על פי שהגבר הראשון שכל אחת מהן נישקה היה ונשאר נסיך.”

“אני נוטה לכתוב בבתי קפה ובמסעדות עם חברים שלי, כי אם אני בבית, אני מוסחת מהטלוויזיה או מהחתולים או מהבעל שלי, או... את יודעת — כל הדברים האלה שמקלים על הדחיינות.”

“כל אחד הכיר את העובדה שבעיקרון אמיתי ניתן להוכיח רק בדרך הזמן.”

“אישה, רוצה לשמוע מילים יפות מגבר שיכול לשבח את יופייה.”

“הלוואי שהבשר המוצק הזה היה נמס ומתאדה לטל! או שהבורא לא היה אוסר על התאבדות! אלוהים! הכל נראה לי כל כך עייף, חסר טעם ומייגע. גועל נפש! העולם הזה הוא גן מוזנח שרק עשבים שוטים גדלים בו. שזה יגיע לכדי כך! אבא שלי מת לפני חודשיים, לא, אפילו לא חודשיים. הוא היה מלך מצוין, ממש אל מול היצור הזה, והוא אהב את אמא שלי כל כך, שהוא לא נתן אפילו לרוח לגעת בפנים שלה. ואני צריך לזכור את זה? היא הייתה תלויה בו כאילו התיאבון שלה גדל ככל שהיא אכלה. ותוך חודש – עדיף לא לחשוב על זה – שבריריות, השם שלך הוא אישה! חודש אחד, לפני שהנעליים שבהן הלכה אחרי ארון המתים של אבא שלי הספיקו להתבלות, כשהיא בוכה כמו ניובה – היא התחתנה עם דוד שלי, אחי אבא שלי, שהוא לא דומה לאבא שלי יותר מאשר שאני דומה להרקולס. תוך חודש! לפני שהדמעות המזויפות על הלחיים שלה הספיקו להתייבש. איזו מהירות מרושעת, לרוץ ככה למיטה של גילוי עריות! זה לא יכול להיגמר בטוב. אבל הלב שלי נשבר, כי אני חייב לשתוק.”

“הדאגה היא הסוג הראשון והחזק ביותר של פחד. זו מתח זו ההמתנה שבאה כאשר אתה יודע שיש משהו לפחד ממנו, אך עדיין לא זיהת את מה זה. הפחד שבא כאשר אתה מבין לראשונה שהאישה/האיש שלך לא הגיע הביתה שעה כבר; כאשר אתה מבין שהחלון שאתה בטוח שסגר עכשיו פתוח, והגללים מתנופפים, ואתה לבד בבית. הטרור מגיע רק כאשר אתה רואה את הדבר שאתה פוחד ממנו. הפורץ מתקרב אליך עם סכין. האורות של המכונית מתקרבים אליך ישירות לשורתך. הקו קלוקס קלאן עולים מהשיחים, ואחד מהם מחזיק בחבל. זהו הרגע שבו כל השרירים בגופך, למעט אולי שרירי האגן, מתוחים, ואתה עומד קפוא; או שאתה צועק; או שאתה ברח. ברגע זה יש סערה, כוח שיא – אך זהו כוח שחרור, לא כוח מתח. ומרע כפי שהוא, זה טוב יותר”

“אין שום דבר טוב בשטן ואין שום דבר רע באלוהים, ועם אלוהים הכול אפשרי. וכל הדברים אפשריים למי שמאמין.”

“אבל על כך שיכולתי להינשא רק פעם אחת, דומה לבלום על כך שנולדתי רק פעם אחת.”

“לכוד את הרגע. זהו זיכרון-הקודש היחיד שלך.”

“מה אכפת לי איך הוא נראה? אני נאה מספיק בשביל שנינו, אני חושבת! כל מה שהצלקות האלה מראות הוא שבעלי אמיץ!”