“אף פעם לא דיבר עם כלום מריר, לא משנה כמה גרועות היו הדברים שהוא אמר. האם יש באמת אנשים ללא רגש קנאה, ללא שנאה, שאלה. אנשים שלא מתנגדים לעולם הזה, שלא מתקשים בו? שאוכלים את הרע, מתנגדים לו, אך לא נוגעים בהם כלל? כמובן שיש. רבים, החיים והמתים. אלה שחזרו בחמלה טהורה אל הגלגל, אלה שמתבוננים בדרך שאין אפשרות ללכת בה מבלי לדעת שאתה הולך בה, אשת השיתוף החקלאי באלבמה והלמה בטיבט, החוקרת החרקים בפרו, עובדת המיל במבורג, סוחר הירקות בלונדון, רועת הכבשים בניגריה, הזקן הזקן המשודך מקלע על גדות נחל יבש באוסטרליה, ורבים אחרים. לא אחד מאיתנו שלא הכיר אותם. יש מספיק מהם, מספיק כדי לשמור עלינו. אולי.”
אורסולה ק. לגווין