נישואין

“מוסלמי שמתפלל חמש פעמים ביום ובכל זאת מכה את אשתו בבית, אינו אדם דתי. נוצרי שהולך לכנסייה בכל יום ראשון, ובכל זאת לעולם אינו מדבר עם שכנו או שכנתו בחיוך על פניו, אינו אדם דתי. לעומת זאת, אתאיסט גלוי לב שמדבר ומקשיב באהבה רבה לאנשים מכל הדתות, בלי שום קנאות או דעה קדומה, הוא דתי פי מאה מכל המטיפים התיאורטיים של כל הדתות גם יחד.”

“ליאונאטו: טוב, אז אתה הולך לגיהנום?\nבטריצה: לא, אלא לשער; שם השטן יפגוש אותי, כמו קווקוד ישן עם קרניים על הראש, ויאמר 'תלך לשמים, בטריצה, תלך לשמים; אין כאן מקום בשבילכן, בנות:' אז אני משחרר את הקופים שלי, ויוצא אל פטרוס הקדוש לשמים; הוא מראה לי איפה הבעלים הרווקים יושבים, ושם אנחנו חיים שמחים כל היום.”

“כעל בעל ואישה, כדי לחיות יחד חיים מאושרים, עליכם להיות בעלי אמון וכבוד, ועליכם להיות בעלי הסכמה מהותית באמונתכם.”

“אם סגרה לך אשתך את הדלת, הבעיה אינה בדלת.”

“אם אתה אוהב אותי, לעולם לא תעזוב אותי.”

“מהו הרווח שבאגואיזם? רק באמצעות הרווח שבאגואיזם אנשים משיאים את בנותיהם, משיאים את בניהם, מסתובבים כאב ואומרים שלי, שלי! כל העולם נהנה מהרווח שבאגואיזם. הגננים (ממומשי העצמי) נהנים מהרווח של העצמי.”

“אהבתך מעוררת את רוחי”

“אין זו חובתך לברוח מן השטן אלא להתנגד לו והוא יברח ממך”

“חיזור, נישואין, וחרטה הם כג׳יג סקוטי, מידה, וחמש-פסיעות: החיזור הראשון הוא לוהט ונמהר כג׳יג סקוטי — ומלא דמיון כמותו; הנישואין, צנועים ומנומסים, כמידה, מלאי הוד ועתיקות; ואז באה החרטה, ועם רגליה הרעות היא נופלת אל תוך החמש-פסיעות מהר יותר ויותר, עד שהיא שוקעת אל קברה.”

“אישה: חברה לשעבר”

“אני אוהבת אותך בלי סוף”

“כשאתה נושא אישה מתוך רחמים, אז חבל מאוד שתשלח אותה לדרכה במהרה.”

“אלא אם כן תכיר בפגיעוּתך לחטא, לא תתפלל נגדו ובסופו של דבר תחווה תבוסה. הנשק היעיל ביותר שיש לאויב נגדך - הוא אתה”

“אם איננו מיישמים את הלקחים שאפשר להפיק מההיסטוריה של אתמול כדי להתמודד עם בעיות היום - אז מדוע בכלל יש לכך חשיבות? האם תוצאת הבייסבול של בייב רות' משנת 1917 חשובה לנו היום? לא. האם חשוב שגנדי התווכח עם אשתו, או שלינקולן הסתבך בקטטה על סאלי בבר? לא. אז מדוע משחקים שבטיים שהתרחשו לפני אלפי שנים עדיין משמעותיים כל כך עבורנו היום? כדי למנוע מאיתנו להתקדם? כדי להזכיר לנו את ההבדלים הגזעיים שלנו ואת אדישותנו? כדי להחיות מרירות שבטית? ואיזה אב או אלוהים ירצה שילדיו ינהלו רישום של כל ויכוח שהיה להם אי פעם זה עם זה - אם אין בכך שום דבר חיובי - אלא רק נזק - שניתן להפיק מהזכרתם להם שוב ושוב? האם אדם חכם ידריך את חסידיו להיאחז בפגיעות העבר - או לסחוט מהן כל טיפה של חוכמה שניתן להפיק מהן - ואז לשחרר אותן? האם אין הסליחה מעלה קדושה? ואם כן, מדוע אנו מתעקשים לשמור תיעוד היסטורי של טינה? האם הבורא הוא מצדד באהבה או בשנאה? ואם באהבה, מדוע אנו עדיין מפיצים כל כך הרבה שנאה? מה יש אי פעם להפיק מהשמעת שנאה? רק עוד שנאה. מי רוצה בכך? ולמה?”

“אני לא אוהב נישואים מסודרים. יש כמה טעויות שלא צריך להיות אפשר להאשים בהן את ההורים המסכנים של האדם.”

“אני לא זוכר שאי פעם פחדתי מ״זקנה״. יש דברים שאני מתגעגע אליהם מהיותי צעיר יותר — בעיקר היכולת למשוך לילות לבנים ולהמשיך לעבוד ולעבוד היטב; ולקבל חיוכים מבנות שלא הכרתי וחשבו שאני חמוד; ואני מאחל לעצמי את הראייה שהייתה לי אפילו לפני חמש שנים… אבל כל זה מרגיש די זניח. בימים האלה אני מאושר יותר משהייתי בכל זמן אחר בחיי. יש לי אישה נפלאה שאני מעריץ, צפיתי בשלושה ילדים מדהימים גדלים לשני מבוגרים מקסימים ולמתבגר האהוב עליי, מספר מדהים של חוויות חיים גדולות, יצרתי אמנות שאני גאה בה, יש לי חברים אמיתיים, כנים ומופלאים, והצלחתי לעשות טוב אמיתי למען דברים שחשובים לי, כמו חופש הביטוי, כמו ספריות. לפעמים אני עושה משהו כמו ערב עם ניל ואמנדה, או פרויקט 8 ב-8, ומפתיע את עצמי לגמרי. אני מתגעגע לחברים שמתו, אבל אז אני שמח שהזמן נתן לי אותם, כדי להתיידד איתם, אפילו לזמן מה, ושזכיתי להיות בחיים כדי להכיר אותם. הכרתי את דגלאס אדמס, והכרתי את רוג׳ר זילאזני, והכרתי את ג׳ון מ׳ פורד, והכרתי את דיאנה ווין ג׳ונס… אתם יודעים כמה בר מזל זה עושה אותי? אה, אני מפטפט יותר מדי, ואני נשמע קצת יותר פוליאנני ממה שהתכוונתי להישמע: אני מכיר את הצד האפל של הגיל ואת הצד האפל של הזמן, ואני בטוח שהמבט מגיל 51 אינו המבט מגיל 71. ובכל זאת, הלוואי שהזמן לא היה חולף כל כך מהר. ולפעמים הלוואי שנהניתי ממנו יותר תוך כדי, ודאגתי לו פחות.”

“זהו יום של חגיגה! היום, אנו מתגרשים מן העבר ומתחתנים עם ההווה. רקדו, ותמצאו את אלוהים בכל חדר. היום, אנו מתגרשים מן הטינה ומתחתנים עם הסליחה. שירו, ואלוהים ימצא אתכם בכל מנגינה. היום, אנו מתגרשים מן האדישות ומתחתנים עם האהבה. שתו, ונגנו על הטמבורין הזה כנגד ירכיכם. יש לנו כל כך הרבה לחגוג!”

“האדם שורד רעידות אדמה, מגפות, את אימי המחלה וייסורי הנפש, אך כל הזמן הטרגדיה המייסרת ביותר שלו הייתה, היא, ותמיד תהיה, טרגדיית חדר השינה.”

“אהבה היא טהורה ואלוהית”

“עד עכשיו חיית בחיים לבד. כל החלטה שעשיתה הייתה רק עבורך, רק עבורך. עכשיו, ולקראת כל ימייך, חייך יתקשרו לאדם אחר. כל החלטה שתעשו תהיה עבור שניכם. מה שעושה אחד משפיע על השני. אתם משפחה, צוות... בלתי נפרדים ובלתי נשברים.”