ידע

“אני לא יודעת דבר, ולכן אני לומדת.”

“אתה נודד. אתה עובד כמעט בכל עבודה המוכרת לאדם, כך נראה, רק כדי להגיע אל תהיות הפילוסופיה.”

“אל תשווה את גודל הגג שלך לגודל השמיים.”

“תשבחו כל הישג קטן וצבורו כוח לגדולים יותר”

“בואו נמצא את הדרך אל השלום בואו נעשה שלום, דרך החיים בואו נשיר את שיר השלום בואו נרקוד יחד בשמחת החיים בואו נרגיש ונאהב זה את זה בואו נשתף ונפרח יחד בואו נעז לדאוג למי שסובל בואו נחלום על ארץ של שלום לעד”

“ההזדמנות יקרה, והזמן הוא חרב.”

“דעה היא בדרך כלל דבר שיש לאנשים כאשר חסר להם מידע מקיף”

“יש כל כך הרבה סיפורים על בנים שהופכים לגיבורים, לומדים את הכוחות שלהם והופכים לגיבורים להפליא. חייבים להיות גם סיפורים כאלה לבנות.”

“בבית הספר הדתי שבו היא למדה, כשגדלה, אמרה גב׳ רייט, כל הבנות היו צריכות ללבוש צעיף קשור כך שיכסה את אוזניהן בכל עת. על סמך הרעיון המקראי שהבתולה מרים נכנסה להיריון כשרוח הקודש לחשה באוזנה. הרעיון שאוזניים היו נרתיקים. שדי היה לשמוע רק רעיון שגוי אחד, וכבר איבדת את חפותך. פרט אחד יותר מדי, וכבר היית נחרבת. מנת יתר של מידע.”

“הנשמות הגדולות פועלות בתשוקה גדולה”

“סוקרטס: האיש הזה מאמין, מצד אחד, שהוא יודע משהו, בעוד שאינו יודע דבר. מצד שני, אני – בדיוק כמוהו בחוסר הדעת – אינני מאמין שהוא יודע דבר.”

“להיות נתון בשעבוד פיזי או בשעבוד מנטלי הוא אחד המצבים הגרועים ביותר שאדם יכול להיות בהם בחיים.”

“הכרת הגדולה ביותר היא להכיר את בוראך ואת נשמתך.”

“בלי השכלה, לא יהיה לך עתיד.”

“לא העצב, אלא האושר, הוא התכלית העליונה של החיים”

“אני אכן מאשים לפעמים אנשים בבורות, אבל אין בכך כוונה להעליב. אני בור בהרבה דברים. בורות היא דבר שאפשר לתקן באמצעות חינוך.”

“איש מלומד הוא נלהב יושבני, מרוכז ובודד, המחפש בספרים כדי לגלות גרגר מסוים של אמת שעליו שם את לבו. אם תשוקת הקריאה גוברת עליו, רווחיו מידלדלים ונעלמים מבין אצבעותיו. קורא, לעומת זאת, חייב לרסן מלכתחילה את התשוקה ללמידה; אם הידע נדבק בו, מה טוב, אך לרדוף אחריו, לקרוא לפי שיטה, להיות למומחה או לסמכות, יש בכך נטייה רבה להרוג את מה שנוח לנו לראות כתשוקה האנושית יותר של קריאה טהורה וחסרת פניות.”

“אך קיימת עמדה אחרת אפשרית כלפי מסמכי העבר, ועד כה לא הצלחתי להבין מדוע לא אומצה עמדה זו הרבה יותר. להביא אותה בצורה הקצרה ביותר ביותר: הצעתי היא זאת: שאנחנו לא נקרא את ההיסטוריונים, אלא את ההיסטוריה עצמה. נקרא את הטקסטים המקוריים של התקופות. נדחוק, למשך שנה, חודש או שבועיים, לקרוא כל דבר על אוליבר קרומוול מלבד מה שנכתב בזמנו. יש שם מספיק חומר; לפי זכרוני (שזהו כל מה שאני יכול לסמוך עליו במקום בו אני כותב) אוכל להזכיר מיד מספר רב של מאמצים ארוכים ומוכרים של הספרות האנגלית שמכסים את התקופה. ספרו של קלארנדון על ההיסטוריה, יומנה של אוונליין, חייו של קולונל האצ'ינסון. בעיקר, נקרא את כל מכתביו ודבריו של קרומוול עצמו, כפי שפרסם אותם קרלייל. אך לפני שיקראו אותם, נדביק בקפידה על כל משפט שנכת”

“המטרה שלך חייבת להיות מחולקת לפרק הזמן הקטן ביותר שניתן למדוד ולראות — יום, כדי שתדע בדיוק מה עליך לעשות בכל יום”

“אם אהיה זמין לכולם, בסופו של דבר לא יישאר לי דבר לתת לאיש. לכן המתנה הגדולה ביותר שאתם יכולים לקבל ממני היא הזמן שלי. ראו את עצמכם ברי מזל אם אתן לכם דקה מהשעה שלי.”