חסד

“בושה למוטעים, לעיוורים, למוסחים ולמפולגים. בושה. אפשרתם לגברים מתעתעים להשחית ולהקהות את לבבותיכם ואת מחשבותיכם כדי להזין באופן לא אתי את תאוות הבצע שלהם.”

“לא, עוד שעה תהיה עד שאסיים לבכות. כל בני לאונס יש להם ממש את הפגם הזה. קיבלתי את חלקי, כמו הבן האובד, ואני הולך עם סר פרוטאוס לחצרו של הקיסרי. אני חושב שקרב, כלבי, הוא הכלב בעל המזג המר ביותר שחי. אמי בוכה, אבי מקונן, אחותי צועקת, המשרתת שלנו מייללת, חתולתנו ממררת את ידיה, וכל ביתנו במבוכה גדולה, ואף על פי כן לא הזיל הלב הקשוח הזה דמעה אחת. הוא אבן, אבן חלוק ממש, ואין בו יותר רחמים מאשר בכלב. יהודי היה בוכה למראה פרידתנו. ולמה, סבתי, שאין לה עיניים, תראה לך, בכתה עד שהתעוורה מפרידתי. לא, אראה לך כיצד זה היה. הנעל הזאת היא אבי. לא, הנעל השמאלית הזאת היא אבי. לא, לא, הנעל השמאלית הזאת היא אמי. לא, גם זה לא ייתכן. כן, כך הוא, כך הוא — יש לה הסוליה הגרועה יותר. הנעל הזאת, שיש בה חור, היא אמי, וזאת אבי. לעזאזל! הנה זה. עכשיו, אדוני, המקל הזה הוא אחותי, כי, תראה, היא לבנה כשושן וקטנה כמטה. הכובע הזה הוא נן, המשרתת שלנו. אני הכלב. לא, הכלב הוא הוא עצמו, ואני הכלב — הו, הכלב הוא אני, ואני עצמי. כן, כן, כך, כך. עכשיו אני בא אל אבי: אבי, ברכתך. עכשיו לא הייתה הנעל צריכה לומר מילה אחת על הבכי. עכשיו הייתי צריך לנשק את אבי — ובכן, הוא מוסיף לבכות. עכשיו אני בא אל אמי. הו, הלוואי יכלה לדבר עכשיו כמו אשת יער! ובכן, אני מנשק אותה — הנה, שם זה: הנה נשימתה של אמי עולה ויורדת. עכשיו אני בא אל אחותי; שים לב לקינה שהיא משמיעה. עכשיו הכלב, כל הזמן הזה, אינו מזיל דמעה ואינו אומר מילה!”

“אני לא יודעת איך להציל את העולם, אף על פי שאני כן יודעת שזה כרוך בהרבה מאוד אהבה וחסד.”

“אני מין קומקום גדול. לוקח לי זמן לרתוח, אבל אחר כך אני תמיד חם.”

“רגע של טוב לב יכול להביא יופי אינסופי לחיים”

“אנו תלויים בסביבתנו בעקיפין כדי שתגלם את המצבים הנפשיים והרעיונות שאנו מכבדים, ואז תזכיר לנו אותם. אנו מצפים מן המבנים שלנו שיחזיקו אותנו, כמו מעין תבנית פסיכולוגית, בתוך חזון מועיל של עצמנו. אנו מסדרים סביבנו צורות חומריות שמתקשרות אלינו את מה שאנו זקוקים לו — אך נמצאים בסכנה מתמדת לשכוח מה אנו זקוקים לו — בתוכנו. אנו פונים אל טפטים, ספסלים, ציורים ורחובות כדי לעצור את היעלמותם של האני האמיתי שלנו.”

“המעי הוא מושב כל התחושה. זיהום המעי לא רק משתק את מערכת החיסון שלך, אלא גם הורס את תחושת האמפתיה שלך, את היכולת להזדהות עם בני אדם אחרים. חיידקים רעים במעי יוצרים בעיות נוירולוגיות. אפשר לרפא אוטיזם על ידי ניקוי רעלים מבטנם של ילדים צעירים. אנשים שחושבים שהרגשות באים מהלב טועים. המעי הוא המקום שבו אתה מרגיש לראשונה את אובדן אדם אהוב. זה המקום שבו אתה מרגיש כאב ומעמסה כבדה של רגשותיך. זהו הבסיס המרכזי של כל מערכת החיסון שלך. אם המעי שלך עמוס בחיידקים שליליים, הדבר משפיע על המוח שלך. הלב שלך הוא מושב המצפון שלך. אם המוח שלך מושחת, הדבר משפיע על המצפון שלך. הלב הוא השמש. המעי הוא הירח. בלוטת האצטרובל היא נפטון, והמוח שלך ומערכת העצבים שלך (5 החושים) הם מרקורי. מה שמשפיע על הירח או על השמש משפיע על כל היקום שבתוכך. לכן, אם אתה מרעיל את המעי, הדבר משפיע על כל מערכת העצבים שלך, על כושר ההיגיון שלך, ועל החושים שלך.”

“שום דבר אינו יכול לגעת בלב האנושי כמו טוב לב.”

“בואו נהיה טובים כדי לחולל שינוי בחייו של מישהו.”

“הכתב הכי רע הוא זה שכתב-זרים, שמביא ילדים בשמו של אחרים תמורת כסף.”

“אל תשפוט דבר. אם אתה חייב לשפוט, שפוט בחסד ובאהבה.”

“טוב לב הוא שקט, אך הוא מדבר בקול רם יותר מן הקול.”

“כאשר אתה מזהה ומהרהר אפילו בדבר טוב אחד על עצמך, אתה בונה גשר אל מקום של טוב לב ואכפתיות.”

“זכור תמיד שכל דבר שאתה אומר מכיל כוח, ויש לשאול את עצמך שאלות על המילים שלך: האם המילים האלה אמיתיות ואמיתיות? האם המילים האלה רלוונטיות וצרכניות? האם המילים האלה יעילות למטרותיך? חשוב על מה שמכילות המילים שלך, הן מכלי שינוי חיים!”

“כי אני קצת מוסח, אני לא נוטה לשבת ליד השולחן שלי מ-9 עד 5. זה יכול להיות שעתיים ביום, או, כשאני בשלבי העריכה הסופיים, זה יכול להיות 14 שעות ביום.”

“כל אדם שממשיך לעבוד אינו כישלון. ייתכן שאינו סופר גדול, אבל אם יישם את המעלות הישנות של עבודה קשה ומתמדת, בסופו של דבר הוא ייצור לעצמו איזושהי קריירה כסופר.”

“בכל מקום שיש איזשהו סוג של עשייה, יש שעבוד קארמי, ובכל מקום שיש ידיעה והבנה פנימית, יש מוקשה [שחרור].”

“במדבר החיים האושר מחפש אותך בג'ונגלים של חלומות ותשוקות, ביופיים של שיחים ופרחים, במרחב של עצב וחסד. בעומק הלבבות והמוחות.”

“הבעיה עם תחושת הצדק שלנו היא שנראה תמיד נטולי רחמים כלפי פושעים יפים ומסעירים.”

“פגישה עם סופרים היא סוג של מוות של הדמויות. זה תמיד שובר לב.”