קרמה

“כוונות לא-מבורכות (ashubh bhaav) קושרות קארמה שלילית (paap), כוונות מבורכות (shubh bhaav) קושרות קארמה זכותית (punya), וכוונות טהורות (shuddh bhaav) מביאות לשחרור (moksha).”

“הטעינה [יצירת קארמה חדשה] נתונה לשליטתך, והפריקה [סילוק הקארמה] נתונה לשליטת הטבע. לכן, אם ברצונך לטעון, טען באופן חיובי. כל מה שטענת, הטבע לא יימנע מלפרוק.”

“אם הפרי (של מאמצך) הוא בהתאם לציפיותיך, זהו האפקט (פרארבדה, תוצאה) של קארמת הזכות שלך [פוניה קארמה], ואם הוא אינו בהתאם לציפיותיך, אז זהו האפקט של קארמת החטא שלך [פאפ קארמה].”

“כמה רחוק הנפש מהשגת מוקשה (שחרור מוחלט)? רק הקארמות המפריעות (אנטריי).”

“הבורות (היעדר ידיעת העצמי) יוצרת תנודות (גורמת להן), וידיעת העצמי (ידיעת העצמי) עוצרת תנודות אלה.”

“פרי של שחרור קארמה עם שוקלדיאן (הרהור על העצמי, הנשמה הטהורה) הוא מוששה, ופרי של שחרור קארמה עם דרמהדיאן (הרהור מבורך; לא לפגוע באף אחד, להעניק אושר לאחרים) הוא פונגה עצומה. זה קושר פונגה נובאנדה – פונגה של קארמה שמחזקת עוד קארמה.”

“האם זו התנהלות עולמית שגויה (avyavahar) כשמישהו מעליב אותך? זו התנהלות עולמית (vyavahar). גנאני (אדם שמימש את העצמי) ישמח על כך שהוא נעשה חופשי מכבלי הקארמה, כשמישהו מעליב אותו; בעוד שאדם שאינו ממומש-עצמי יחזיר מלחמה.”

“פעולה משיגה שאיפה”

“הדתות בעולם רואות את האבד (הפרשה) כבאנד (קשירה, צבירת קארמה חדשה) ואין להן מושג מה גורם לבאנד.”

“כאשר אלוהים נענה לתפילות, הוא בדרך כלל נותן עדיפות לתפילותיהם של אנשים שבמקום בפיהם התפללו בידיהם ו/או ברגליהם.”

“הוא העליב אותי – הידע הזה קושר אותך עם קארמה נוראה של חטא.”

“חיי יסתיימו יום אחד, אבל הם יסתיימו כשזה יהיה נוח לי.”

“מי שאינו מצטרף אל התוצאות הקרמיות המתגלות (karma oodai) הוא גנאני (ממומש-עצמית), ואגנאני (שאינו ממומש-עצמית) אכן אינו יכול להימנע מלהצטרף אל התוצאות הקרמיות המתגלות.”

“מאחורי כל תוצאה יש סיבה. אי אפשר לעולם לבטל תוצאה מבלי להבין תחילה את סיבתה.”

“אין כמות של קארמה רעה שיכולה להתחרות ברוח חרטה ובסליחתו של אלוהים”

“התגלות של תוצאת הקרמה היא תוצאה עצמית (סוואפרינאמי). לכן, כל מה שהתגלות תוצאת הקרמה עושה הוא נכון. אל תהיה עקשן שם. התגלות תוצאת הקרמה פירושה אכן שהיא באה לפניך כדי לתת את התוצאה. למה לא להפסיק להתערב בזה?”

“האמונה שלי היא שמוסרית, אלוהים והשטן נמצאים בערך באותו מקום. לפי ההבנה הרווחת של מקור השטן, קדושה חייבת להיות בדם שלו – אבל מתכון מושחת. ההבדל המרכזי הוא שאלוהים מוכן להציע חסד על חטאינו; הוא מתענג על החסד. אלוהים הוא העונשן הקדוש והצודק היחיד של החטא, כן, אבל זה חלק מהסיבה שהענישה לשם הענישה עצמה איננה משהו שהוא אוהב. בעוד שהשטן, כמתלונן, וכפי שנכתב, מחפש בעצם רשות מאלוהים כדי לעונש; הוא, כחוקן מנוסה, מתענג על מציאת עוולות ויפר את המוסר שלו רק כדי לחשוף אי‑מוסר. לכן גם הנשמה האנטי‑דתית וגם הנשמה הדתית האלימה, במודע או בתת‑מודע, ובצער, משבחות את השטן – האוהב הלא‑חוקי של ענישה של אי‑חוקיות, וגם התאורטיקן הגדול ביותר שלנו. הוא אוהב רשע, אבל רק כי הוא אוהב לעונש רשע.”

“קארמה של זכות היא סכום זכות וקארמה של חוב היא סכום חובה [חייבים את הסכום להחזר]. אדם חופשי להוציא את הסכום שנצבר לו בכל מקום שירצה.”

“מישהו יטריד אותך רק אם יש לך איתו חשבון קארמי. אף אחד לא יכול להטריד אותך בלי החתימה שלך (הסיבה הקארמית). כל זה נובע אך ורק מהחתימה שלך.”

“עצם עשיית דרשן של אדם אחד בלבד שהוא חופשי מקשאים, חטאיו של האדם נשטפים! לא יכול להיות אדם חופשי מקשאים מלבד גנאני.”