היסטוריה

“חפש את סיפור הנשמות הקדושות”

“אמריקאים רבים רואים ברוזה פארקס שפחת-עבודה נימרת, נעימה-לכל-הדרך, ש"נכנסה" לתולדותיה על ידי עייפות יתר שלא עזבה את מושבה באוטובוס יום אחד, בעצם היא למדה את רוחה והטקטיקות הלא-אלימות בבית-ספר מפורסם, בית-ספר הילנדר. קשה לרבים מאיתנו להבין כי שלום הוא מיומנות שיכולה להיקלט. אנחנו יודעים שיכול ללמוד מלחמה, אך נוטים לחשוב שהשלום נולד רק משינוי לב.”

“אנשים שההיסטוריה והעתיד שלהם היו נתונים מדי יום לאיום של הכחדה סברו שרק בהתערבות אלוהית יכלו להמשיך לחיות כלל. אני מוצאת מעניין שהחיים העלובים ביותר, הקיום הדל ביותר, מיוחסים לרצון האל, אך ככל שבני האדם נעשים אמידים יותר, וככל שרמת חייהם וסגנון חייהם מתחילים לעלות בסולם החומרי, אלוהים יורד בסולם האחריות במהירות מקבילה.”

“המילים הבלתי-נאמרות של החיוך שלך יכולות לכתוב מחדש את ההיסטוריה של העולם הנפלא הזה”

“צדקנות עצמית יוצרת מלחמות לעיתים קרובות יותר מאשר סיבות אחרות.”

“אנחנו עמדנו בתוקף בזכות אמונה משותפת עם העם העיראקי – אמונה שממעמקי המלחמה, בארץ הקדושה הזאת, יוכל להיוולד תחילתה של תקופה חדשה. דרך פרק זה המופלא בהיסטוריה של ארצות הברית ועיראק, מילינו את חובתנו. עכשיו הגיע הזמן לסגור את הדף.”

“כל נביא שאינו מפנה אותך אל המשיח אינו נביא אמת”

“לא משנה מה היה עברך, גורלך הוא מה שאתה יוצר היום. מה אתה הולך ליצור?”

“אף על פי שתבטלו את הסכם מיזורי, תבטלו כל הסכמים, תבטלו את הכרזת העצמאות, תבטלו את כל ההיסטוריה העברית, לא תוכלו לבטל את טבע האדם. יזרום מהעושר של הלב האנושי כי הרחבת העבדות היא רעה, ומשם, מהעושר של הלב, ימשיך הפה לדבר.”

“אחת מהאירוניות הטרגיות של חצי השני של המאה העשרים היא שבעת שהקולוניות בעולם המתפתח שחררו עצמן משלטון אירופי, הן נטו לעיתים קרובות לחזור למלחמות, הפעם מוגברות בנשק מודרני, מיליציות מאורגנות, ויכולתם של צעירים למרוד בשבטיהם. כפי שנראה בפרק הבא, תופעה זו היא זרם נגד להתפתחות ההיסטורית של ירידה באלימות, אך היא גם דוגמה לתפקידם של הלווייתנים בהנעת הירידה.”

“אין מתנה של עקרונות, עליך ליישם אותם אם אתה רוצה להתקדם.”

“תשאיר את טביעת הרגל שלך בחול ההיסטוריה אם תבין ותיישם את כוח המרת הזמן.”

“עם חסד לכל, עם עקשנות בדרך הצדק, כפי שאלוהים מראה לנו את הצדק, נמשיך במאמץ לסיים את העבודה שבה אנחנו, כדי לחבוש את פצעי האומה.”

“כל העולם במה, וכל האנשים והנשים רק שחקנים; להם יציאותיהם וכניסותיהם, ואדם אחד בזמנו מגלם תפקידים רבים, ומעשיו שבעה גילאים. בראשונה, התינוק, מיילל ומקיא בזרועות האומנת. אחריו הילד הלומד, המתבכיין, עם ילקוטו ופני הבוקר הזוהרות, זוחל כחילזון בעל כורחו אל בית הספר. ואז המאהב, נאנח כתנור, עם בלדה אומללה שנעשתה לגבה של גבירתו. אחר כך החייל, מלא שבועות מוזרות וזקנו כשל נמר, קנאי בכבודו, פתאומי ומהיר במריבה, מבקש את תהילת הבועה אפילו בתוך פי התותח. ואז השופט, בעל בטן עגולה ויפה הממולאת באווז שמן טוב, בעיניים קשות וזקן גזוז לפי הכללים, מלא אמרי חכמה ודוגמאות מן הזמן החדש; וכך הוא מגלם את חלקו. הגיל השישי גולש אל הפנטלון הרזה והנעליים, עם משקפיים על האף וארנק בצד; גרביו של נעוריו, שנשמרו היטב, רחבים כעולם על שוקו המצומקת, וקולו הגברי הגדול, השב ופונה אל צליל ילדותי, מצפצף ומשרק בקולו. הסצנה האחרונה מכול, המסיימת את ההיסטוריה המוזרה ורבת האירועים הזאת, היא ילדותיות שנייה ושכחה גמורה, בלי שיניים, בלי עיניים, בלי טעם, בלי כלום.”

“אחרי שיש לי אף אחד אחר שיפאר אותי, אני אפאר את עצמי – אומר שאני מעולם לא שחתתי שן אחת במכונת החשיבה שלי, כפי שהיא, כפי שהיא. יש לה שיניים חסרות, אלוהים יודע – חלקן לא נולדתתי איתן, שיניים שאינן יגדלו מעולם. וחלק אחר של שיניים נשרטו על ידי ההפעלות הבלתי-מוסיפות של ההיסטוריה – אך מעולם לא הרסתי שן בכוונה על שן במכונת החשיבה שלי. מעולם לא אמרתי לעצמי: "עובדה זו אני יכול לעשות בלייה".”

“הסיפורת נכתבת מן המציאות והמציאות נכתבת מן הסיפורת. אנו יכולים לכתוב סיפורת משום שיש מציאות, ואנו יכולים לכתוב מציאות משום שיש סיפורת; כל מה שאנו רואים כיום כמיתוס וכאגדה, אבותינו האמינו שהוא היסטוריה, וכל מה שבתולדותינו כולל מיתוסים ואגדות. לפני שנוצרה התודעה המודרנית המרהיבה של ימינו, תרבויותינו ותרבויות הציוויליזציה שלנו נרקמו ברחמים, ונולדו מן מה שאנו מזהים כיום כ"סיפורת, חוסר-מציאות, מיתוס, אגדה, פנטזיה, פולקלור, דמיון, בדיות וסיפורי מעשיות". ובתהילתנו הפתאומית והמודעת של כל "התקדמותנו" המודרנית, אנו איכשהו נכשלים מלשאול את עצמנו את השאלה "מי קבע שמיתוסים ואגדות הם חוסר-מציאות?" אבל אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת משום מי החליט שהוא מרהיב דיו כדי לעמוד ולומר לאבותינו "כולכם טיפשים, מאוכזבים ומדמיינים דברים", ואז מדוע כולנו החלטנו להאמין לאותו אדם? ישנן מציאויות רבות, לא רק אחת. יש אמת שחורגת הרבה מעבר למה שאומרים לנו כיום להאמין בו. ואנו מוצאים את האמת הזאת כאשר אנו אמיצים מספיק כדי להיפרד ממה שגורם לכל השאר להרגיש בנוח. המציאות שלך היא מה שאתה מאמין בו. ואף אחד לא צריך להיות מסוגל לומר לך להאמין אחרת.”

“כל מעשי שפיכות הדמים בהיסטוריה האנושית נגרמו בידי גברים, לא בידי נשים.”

“החיים וההיסטוריה לימדו אותנו שוב ושוב שערכים וסגולות חזקים הרבה יותר מן העושר החומרי שאנו רואים לעיתים קרובות. שכן העושר החומרי נובע מערכים ומסגולות.”

“כשמרבית האישים הגדולים ביותר בהיסטוריה הובנו שלא כהלכה, וכשאתה עצמך בילית חלק כה גדול מחייך הבוגרים בהיותך מובן שלא כהלכה, אינך יכול שלא להאמין שרוב האנשים יודעים מעט מאוד שראוי לדעת.”

“אין אדם יכול להבין את גודלו של המאה השלוש עשרה, אם לא יודע כי זו הייתה צמיחה גדולה של דברים חדשים שנוצרו על ידי דבר חי. באותו מובן, היא הייתה אכן בolder ויותר חופשית ממה שנקרא רנסאנס, אשר היה חידוש של דברים עתיקים שנגלו בדבר מת. והאבוקליפון של תומאס הקדוש היה דחף חדש כמו הדחף הטיטני של ההנדסה הגותית; וכוחו היה באל שמקיים את כל הדברים החדשים.”