“קריאה, כתיבה, האזנה למוזיקה, דילוג בחבל, הטסת עפיפונים, טיולים ארוכים לאורך הים, וטיולים רגליים באוויר ההרים הצלול, כולם משרתים מטרה משותפת: המעשים הללו, הנעשים ביוזמתנו, משחררים אותנו מן השגרה המייגעת של החיים. צורות אלה של תרגול גופני ונפשי משחררות את התודעה לשוטט ללא עכבות, וסוגים שיתופיים כאלה של פעולות גוף ונפש מרחיקים אנשים מכאבי הגוף שלהם ומטרוניותיהם הרגשיות. הפוגה מן הטחינה המשתקת של האחידות מאפשרת לדמיון האישי להמריא. הדמיון, צורה של חלימה, הוא מטבעו נעים ומשקם. דווקא ברגעים הללו של התבוננות פנימית אישית, שנחטפו מן התעשייה של ההישרדות, האנושות נוגעת באמת המוחלטת של החיים: שחייב להיות משהו נוסף לחיים מלבד פשוט להסתדר; המצב האנושי היסודי צמא לדרך לשפר את הלבוש העוטף את חיינו השקועים בעצמנו.”
קילרוי ג' אולדסטאר