אלוהים

“את מתעוררת מלאה אימה. אין לכך שום סיבה נראית לעין. אור הבוקר מסתנן דרך החלון, יש ציוץ ציפורים, ואת לא מצליחה לקום מהמיטה. זה משהו בסדינים המקומטים הנשפכים מעבר לקצה כמו עלוות ג'ונגל, בכפכפי הטרי הפוערים את פיותיהם הוורודים הכהים לרגלייך, בארוחת הבוקר הבלתי נראית — חלק ממנה במקרר, שאת אינך מעזה לפתוח — לא תעזי לאכול. מה מונע ממך? העתיד. זמן העתיד, עצום כמו החלל החיצון. את עלולה ללכת בו לאיבוד. לא. שום דבר פשוט כל כך. העבר, צפיפותו והאירועים הטבועים בו לוחצים אותך מטה, כמו מי ים, כמו ג'לטין הממלא את ריאותייך במקום אוויר. שכחי את כל זה ובואי נקום. נסי להזיז את זרועך. נסי להזיז את ראשך. העמידי פנים שהבית עולה באש ושאת חייבת לרוץ או להישרף. לא, זה חסר תועלת. זה מעולם לא עבד קודם. מאין זה בא, ההד הזה, הלא הגדול הזה המקיף אותך, שקט כמו קפלי הווילונות הצהובים, אילם כמו הקערה המקסיקנית העליזה עם מטענה של פרחים חנוטים? (בחרת את צבעי השמש, לא את הניטרלים היבשים של הצל. אלוהים יודע שניסית.) ועכשיו הנה אחת טובה: את שוכבת על ערש דווי. נותרה לך שעה לחיות. את מי, בדיוק, היית צריכה כל השנים האלה לסלוח?”

“באמונה קיבלתי אותו כפי שטען שהוא, בן האלוהים החי. ההחלטה הפשוטה הזאת שינתה את חיי — וראיתי אותה משנה את חייהם של אינספור אחרים ברחבי העולם.”

“אדוני האל הוא כוחי. הוא מחזיק את רוחי.”

“הו אדוני, דברך מרפא את פצעיי.”

“אלוהים הוא רק אחד ואותו בכל מקום”

“אלוהים דורש ממך את מימוש ייעודך”

“כל אדם יכול, מתוך ערכו, לבנות ולהגדיל את השווי הנקי שלו”

“אם יש רק דבר אחד בחיים שיש לך או שאפשרת לעצמך לגלות, הרי שהוא חייב להיות המשמעות שלך”

“חיפשתי אהבה, ומצאתי רק את אלוהים; חיפשתי את אלוהים, ומצאתי רק אהבה.”

“אני לא אתחרה באף אחד. אני אוהב להתחרות בגוף שלי עצמו. כשאלוהים סוגר מולי דלת, אני לא צריך לנסות לדפוק עליה. ואם אלוהים נותן לי מפתח לפתוח דלת, אני לא צריך לעשות שימוש לרעה במפתח הזה!”

“עליך לא רק להתפלל ולצום, אלא גם לקרוא ולהרהר בדבר אלוהים.”

“הישמר מפני כל אדם שממהר לזלזל באמונתו של אדם אחר. אהבתו לאמת אינה עמוקה דיה כדי שירצה לחקור אמיתות נוספות מחוץ לגבולותיו. את שפת האור אפשר לפענח רק באמצעות הלב. לכן, אדם בעל לב סגור כבר עיוור מלהבין את מילות אמונתו שלו.”

“אנו עשויים להציע תוכניות רבות, אך הבה נזכור שאלוהים יכול לבטל את תוכניותינו, להציע תוכניות חדשות וטובות יותר, ולהטיל אותן עלינו!”

“בכל פעם שאנו מנוצלים או משמשים למטרה אחרת מזו שאלוהים ייעד לנו, זה מזיק.”

“מי ייתן ואלוהים יקדש כל נשמה”

“כשירדת ממש עד המקום שבו הגבינה נקרשת, לא היה דבר כזה נישואים, לא היה דבר כזה איחוד, שכל נשמה עמדה לבדה ובסופו של דבר התרסה נגד ההיגיון. זה היה המסתורין. ולא משנה כמה טוב חשבת שאתה מכיר את בן או בת הזוג שלך, מדי פעם נתקלת בחומות ריקות או נפלת לבורות. ולפעמים (לעיתים רחוקות, תודה לאל) נתקלת בכיס מלא ומוחלט של זרות חייזרית, משהו כמו מערבולות באוויר צלול שיכולות לטלטל מטוס נוסעים בלי שום סיבה כלל. גישה או אמונה שמעולם לא חשדת בקיומה, אחת כה מוזרה (לפחות בעיניך) עד שנראתה כמעט פסיכוטית. ואז דרכת בעדינות, אם הערכת את נישואיך ואת שלוות נפשך; ניסית לזכור שכעס על גילוי כזה הוא נחלתם של שוטים שבאמת האמינו שאפשר למוח אחד להכיר מוח אחר.”

“אי אפשר לעולם לתת יותר מאלוהים”

“המשורר הוא האומר, הנותן שם, ומייצג את היופי. הוא ריבון, ועומד במרכז. שכן העולם אינו מצויר, או מקושט, אלא הוא מראשיתו יפה; ואלוהים לא עשה כמה דברים יפים, אלא היופי הוא בורא היקום. לכן המשורר אינו איזה שליט מתירני, אלא קיסר בזכות עצמו. הביקורת נגועה בקלישאה של חומרנות, המניחה שכישרון מעשי ופעילות הם המעלה הראשונה של כל בני האדם, ומזלזלת באלה שאומרים ואינם עושים, תוך התעלמות מן העובדה, שיש בני אדם, כלומר משוררים, שהם אומרים טבעיים, שנשלחו לעולם לשם ההבעה, והיא מערבבת אותם עם אלה שתחומם הוא הפעולה, אך הם נוטשים אותה כדי לחקות את האומרים. המשורר אינו ממתין לגיבור או לחכם, אלא כשם שהם פועלים וחושבים בראש ובראשונה, כך הוא כותב בראש ובראשונה את אשר ייאמר וצריך להיאמר, ומחשיב את האחרים, אף שהם ראשוניים גם הם, אך ביחס אליו משניים ומשרתים; כמי שיושבים כדוגמנים בסטודיו של צייר, או כעוזרים המביאים חומרי בניין לאדריכל.”

“חשבתי על אחד משירי הסוּפים האהובים עליי, שאומר שאלוהים שרטט לפני זמן רב מעגל בחול בדיוק סביב המקום שבו את עומדת ברגע זה. מעולם לא לא הגעתי לכאן. זה מעולם לא לא היה אמור לקרות.”

“רבים הגברים, אך אדון אחד.”