חברות

“מעשיהם של חברינו הקרובים ביותר אומרים הרבה על אופיינו—מה אנו מתעלמים ממנו, למה אנו תורמים ומה חשוב לנו כשהעולם אינו שם לב.”

“חלום כמו ילד עם אמונה שלמה וללא גבולות. זו הדרך היחידה שבה הגדולה שבתוכך יכולה להתעורר.”

“החיים מתעשרים באהבה רבה”

“להיות חברים זה דבר יפה, טסה, ואני איני מזלזל בכך, אבל כבר זמן רב קיוויתי שאולי נהיה יותר מחברים.”

“דבר אחד שאני ממש מקנא בו אצל החברים שלי שיש להם ילדים הוא שככל שהילדים שלהם מתפתחים, הם מסוגלים לשוב אל שלבי ההתפתחות שלהם עצמם ולהכיר את עצמם ולבטל הרבה מהדברים שהם החליטו.”

“בערך פעם או פעמיים בכל חודש אני משתתף בוויכוחים פומביים עם מי שהצורך הבוער שלהם הוא לחזר אחר ישויות על־טבעיות ולזכות באישורן. לעיתים קרובות מאוד, כשאני אומר את דעתי שאין ממד על־טבעי, ובוודאי לא כזה שזמין רק למאמינים או במיוחד להם, ושהעולם הטבעי נפלא דיו — ואפילו מופלא דיו אם אתם מתעקשים — אני זוכה למבטים מלאי רחמים ולשאלות מודאגות. כיצד, אם כן, שואלים אותי, אני מוצא משמעות ותכלית בחיים? כיצד מטריאליסט גס וסתמי, שאין לו ציפייה לחיים שלאחר המוות, מחליט מה, אם בכלל, ראוי שידאגו לו? בהתאם למצב רוחי, אני לפעמים, אך לא תמיד, נמנע מלהצביע על כך שזו שאלה מעליבה ופטרונית עד כדי נשימה נעתקת. (היא עומדת בשורה אחת עם השאלה המעודנת לא פחות: מאחר שאינך מאמין באלוהינו, מה מונע ממך לגנוב ולשקר ולאנוס ולהרוג כאוות נפשך?) כשם שהתשובה לשאלה האחרונה היא: כבוד עצמי והרצון לכבוד מצד אחרים — בעוד שבינתיים דווקא אלה הסבורים שיש להם היתר אלוהי הם באמת המסוגלים לכל תועבה — כך התשובה לשאלה הראשונה נחלקת לשניים. חיים שיש בהם ולו מעט מחברות, אהבה, אירוניה, הומור, הורות, ספרות ומוזיקה, והזדמנות להשתתף במאבקים לשחרורם של אחרים, אי אפשר לכנותם "חסרי משמעות" אלא אם כן האדם החי אותם הוא גם אקזיסטנציאליסט ובוחר לכנותם כך. ייתכן שכל הקיום הוא בדיחה חסרת טעם, אבל למעשה אי אפשר לחיות את חיי היומיום כאילו כך היה. ואילו אם מישהו ביקש להגדיר חוסר משמעות ועקרות, הרעיון שחיי אדם צריכים להישרף בכפרה אשמה, מפוחדת, שקועה בעצמה, של ישויות על־טבעיות שאינן קיימות… אבל, די, די. מספיק.”

“הדרך היחידה שיהיה לך חבר היא להיות כזה.”

“היסוס הוא החלטה שלא להשתמש במתנה הראשונה שהחיים העניקו לך – כוח הבחירה.”

“למה זה, אמר פעם אחת, בכניסה לרכבת התחתית, אני מרגיש שאני מכיר אותך כבר כל כך הרבה שנים? כי אני מחבבת אותך, היא אמרה, ואני לא רוצה ממך שום דבר.”

“לאנשים שחשובים לי אני מאחל סבל, בדידות, מחלה, התעללות והשפלות. אני מאחל להם לא להישאר זרים לבוז עצמי עמוק, לעינוי של חוסר אמון בעצמם ולסבל של המנוצחים. אין לי רחמים כלפיהם, כי אני מאחל להם את הדבר היחיד שיכול להוכיח היום אם אדם שווה משהו או לא – וזה היכולת לשרוד את כל זה.”

“ייתכן שחבר ממתין מאחורי פניו של זר”

“במובן הזה, זהו לא ספר ראיונות סטנדרטי. גם אי אפשר לכנותו ספר של "שיחות עם סלבריטאים". מה שחיפשתי — בבהירות גוברת ככל שהמפגשים התקדמו — היה משהו הדומה לתהודה הטבעית של הלב. מה שעשיתי כמיטב יכולתי לשמוע, כמובן, היה אותה תהודה הבאה מלבו של אוזאווה. אחרי הכול, בשיחותינו אני הייתי המראיין והוא היה המרואיין. אבל לעיתים קרובות שמעתי באותו זמן גם את תהודת לבי שלי. לעיתים אותה תהודה הייתה משהו שזיהיתי ככזה שהיה מזמן חלק ממני, ולעיתים אחרות היא באה כהפתעה גמורה. במילים אחרות, באמצעות מעין רטט אוהד שהתרחש במהלך כל השיחות הללו, ייתכן שבאותו זמן גיליתי גם את סייג'י אוזאווה וגם, אט אט, את הרוקי מורקמי.”

“אין הגדרה אחת לאושר שתתאים לצרכים של כולם, אבל אתה יודע זאת כשאתה מרגיש זאת”

“עד היום אומרים לי חברי הקרובים ביותר: "גאגא, יודעת, הכל בסדר. את זמרת; החלומות שלך התגשמו." אבל דברים מסוימים שנאמרו לך פעם אחר פעם כשגדלת, נשארים איתך, ואתה שואל את עצמך אם הם אמיתיים.”

“טרו "הפסיד את המשחק", כפי שניסח זאת. אבל מה הוא, רייה, הרוויח? לא יותר מן החוויה של מי שידע את הדבר ויזכור אותו, של מי שידע ידידות ויזכור אותה, של מי שיודע חיבה ונגזר עליו שיום אחד יזכור אותה. כך שכל מה שאדם יכול היה להרוויח בעימות בין הדבר לבין החיים היה ידע וזיכרונות. אבל טרו, אולי, היה מכנה זאת ניצחון במשחק.”

“אם החבר הטוב ביותר שלך הוא באמת האדם שמכיר אותך לגמרי ואוהב אותך בכל זאת, האם זו לא תהיה אמא שלך?”

“אנשים יתייחסו אליך לעיתים בחוסר אדיבות. סלח להם תמיד.”

“אהבה מזינה נשמה מאושרת”

“החיים הולכים לבעוט לך בישבן. ככה הם. אבל אם אתה חייב לסבול את החרא הזה, המעט שאפשר לצפות לו הוא שהחברים שלך יעמדו לצידך. כלומר, בחייך, בשביל מה עוד יש חברים אם לא כדי לעזור לך לתקן את מה שלא בסדר בחיים? (קירה, המשמרת)”

“עליך להתחייב לאורח חיים של שיפור מתמיד ורציף, שאין לו סוף, של ההרגלים היומיומיים שלך, משום שזהו אחד המנבאים החשובים ביותר של הצלחתך ואיכות חייך.”