“במובן הזה, זהו לא ספר ראיונות סטנדרטי. גם אי אפשר לכנותו ספר של "שיחות עם סלבריטאים". מה שחיפשתי — בבהירות גוברת ככל שהמפגשים התקדמו — היה משהו הדומה לתהודה הטבעית של הלב. מה שעשיתי כמיטב יכולתי לשמוע, כמובן, היה אותה תהודה הבאה מלבו של אוזאווה. אחרי הכול, בשיחותינו אני הייתי המראיין והוא היה המרואיין. אבל לעיתים קרובות שמעתי באותו זמן גם את תהודת לבי שלי. לעיתים אותה תהודה הייתה משהו שזיהיתי ככזה שהיה מזמן חלק ממני, ולעיתים אחרות היא באה כהפתעה גמורה. במילים אחרות, באמצעות מעין רטט אוהד שהתרחש במהלך כל השיחות הללו, ייתכן שבאותו זמן גיליתי גם את סייג'י אוזאווה וגם, אט אט, את הרוקי מורקמי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←