חברות

“אלה הם המאפיינים של אנשים חרטטנים; הם יטשטשו את הדמיון שלך, יתייחסו לכישרונותיך כאל פיסת פסולת, יהפכו אותך למגוחך, והכי חשוב, אתה צריך לשלוח אותם לסל המיחזור.”

“אכן, לא ידע כלום על האינדונזים או על מה שהביא אותם למקום הזה בדיוק בשעה זו כדי להציל את חייו, אך העובדה שהם נשאו נשק ולא ירו בו סימנה שבעת הזו, לפחות, הם היו חבריו הקרובים ביותר.”

“האדם עשוי להשתנות, הממשלה עשויה להשתנות, האנשים עשויים להשתנות, אך ישוע המשיח הוא אותו דבר אתמול, היום ולנצח.”

“אבא, הם אי־פעם יחזרו? לא. וגם כן. אבא תחב את המפוחית שלו. לא, לא הם. אבל כן, אנשים אחרים כמוהם. לא בקרנבל. אלוהים יודע באיזו צורה הם יבואו בפעם הבאה. אבל בזריחה, בצהריים, או לכל המאוחר, בשקיעה מחר, הם יופיעו. הם בדרך. אוי, לא, אמר ויל. אוי, כן, אמר אבא. אנחנו צריכים להיזהר כל שארית חיינו. הקרב רק התחיל. הם נעו לאט סביב הקרוסלה. איך הם ייראו? איך נדע מי הם? למה, אמר אבא בשקט, אולי הם כבר כאן. שני הבנים הביטו סביב במהירות. אבל היו שם רק האחו, המכונה, והם עצמם. ויל הביט בג'ים, באביו, ואז למטה אל גופו שלו ואל ידיו. הוא הרים את מבטו אל אבא. אבא הנהן פעם אחת, בכובד ראש, ואז הנהן אל הקרוסלה, ועלה עליה, ונגע במוט פליז. ויל עלה לידו. ג'ים עלה ליד ויל. ג'ים ליטף רעמת סוס. ויל טפח על כתפי סוס. המכונה הגדולה נטתה ברכות בגאות ובשפל של הלילה. רק שלוש פעמים סביב, קדימה, חשב ויל. היי. רק ארבע פעמים סביב, קדימה, חשב ג'ים. ילד. רק עשר פעמים סביב, אחורה, חשב צ'רלס האלוויי. אלוהים. כל אחד קרא את מחשבותיו בעיני האחר. כמה קל, חשב ויל. רק הפעם הזאת, חשב ג'ים. אבל אז, חשב צ'רלס האלוויי, ברגע שמתחילים, תמיד חוזרים. עוד סיבוב ועוד סיבוב. ואחרי זמן מה, תציע סיבובים לחברים, ועוד חברים, עד שלבסוף... המחשבה הכתה בכולם באותו רגע שקט. ...לבסוף אתה מוצא את עצמך בעל הקרוסלה, שומר המוזרים... בעלים, למשך חלק זעיר של הנצח, של מופעי הקרנבל האפל הנודד.... אולי, אמרו עיניהם, הם כבר כאן.”

“אינם אוהבים מי שאינם מראים את אהבתם”

“אי אפשר להשיג הצלחה בלי התפתחות אישית ובלי לשפר את עצמך כל הזמן.”

“אני משתמשת באהבתך כמו שגבר מדליק נר, ומסלק אותה, כדי להאיר את צעדיו.”

“זהו סיפור של ממשלות – גבר עושה משהו שמקשר אותו לגבר אחר. אדם שלא מכיר אותי גובה ממני מס, מביט מרחוק וקובע שחלק מהעבודה שלי ילך למטרה משעשעת, לא כפי שאני רוצה אלא כפי שהוא מדמיין. תראו את ההשלכה. מכל החובות, האנשים הכי לא רוצים לשלם מיסים. איזו סאטירה על הממשלה! בכל מקום הם חושבים שהם מקבלים תמורה, חוץ מכאן. לכן, פחות ממשלה – יותר טוב, פחות חוקים ופחות כוח מרוכז. הפתרון להתעללות בממשל פורמלי הוא השפעת האופי הפרטי, הצמיחה של הפרט, הופעת העיקר שמחליף את הנציג, הופעת החכם, שהממשלה הקיימת היא, למען האמת, רק חיקוי גרוע. מה שכל הדברים שואפים לייצר – חירות, תרבות, אינטראקציה, מהפכות – הוא האופי; זהו יעד הטבע, להגיע להכתרת המלך שלו. כדי לחנך את החכם, המדינה קיימת; וכשחכם מופיע, המדינה נעלמת. הופעת האופי עושה את המדינה מיותרת. החכם הוא המדינה. הוא לא צריך צבא, מצודה או צי – הוא אוהב אנשים יותר מדי; אין לו צורך בשוחד, בחגיגה או בארמון כדי למשוך חברים; אין לו יתרון גאוגרפי, אין לו ספרייה כי הוא לא צריך לחשוב; אין לו כנסייה כי הוא נביא; אין לו ספר חוקים כי הוא עצמו מחוקק; אין לו כסף כי הוא ערך; אין לו דרך כי הוא בבית איפה שהוא; אין לו ניסיון כי החיים של היוצר זורמים דרכו ומביטים מעיניו. אין לו חברים אישיים, כי מי שמושך את תפילת והצדקה של כולם, לא צריך זוג ולחנך כמה, כדי לחלוק איתו חיים נבחרים ופואטיים. יחסו לאנשים הוא מלאכי; זיכרונו הוא מור עבורם; נוכחותו, לבונה ופרחים.”

“לזכור ידידות פירושו להיזכר באותן שיחות שנדמה היה שחטא לקטוע אותן”

“זה היה מה שאהבתי הכי הרבה אצל החברים שלי: פשוט לשבת ולספר סיפורים. סיפורי חלון וסיפורי מראה. אני רק הקשבתי — הסיפורים שבראש שלי לא היו כל כך מצחיקים.”

“הארה היא התהליך המחולל שינוי שהופך אדם לאדיב, שמח וחומל כלפי העולם. הארה היא הבאת גדוּלה אל חיינו הרגילים. הארה היא הבאת יופי אל מילותינו, מעשינו, נשימתנו ומחשבותינו. הארה היא חשיפת האלוהות האמיתית שלנו. הארה היא הבאת מתיקות אל מערכות היחסים שלנו. הארה היא יצירת ידידות עם כל הקיום. הארה היא הפיכת כל הקיום למרכז לבנו.”

“יש חברים רעים שהם כה ערמומיים, עד שעד שהמשימה שלהם נחשפת, הם כבר ביצעו חלקים ממנה.”

“הדרך להצלחה טמונה במציאת משהו שיש לך תשוקה אליו, שאכפת לך ממנו מאוד, ושאתה מוכן להשקיע בו את כל האנרגיה והקשב שלך.”

“הטרגדיה, הוא קלט, השתייכה לזמן העתיק, לזמן שבו עדיין היו פרטיות, אהבה וידידות, ושבו בני משפחה עמדו זה לצד זה בלי להזדקק לדעת את הסיבה.”

“אני מעולם לא הייתה בגירושין, אך ראיתי כמה חברות, את אחי, את משפחתי עוברות את זה, אז אני מנסה לכתוב עבור אלה שאינם יכולים לדבר על זה. אני לוקחת על עצמי את אבלם, כך שאני יכולה לבטא אותו, או את שמחתם.”

“כשל מהר יותר, אבל (חשוב יותר) כשל בצורה חכמה.”

“זה לא כמה חברים יש לך, אלא כמה מהם תוכל לסמוך עליהם.”

“כדי להשיג עושר ללא שיעור, שאף ליצור יותר חברים מאשר כסף”

“חבר טוב הוא חבר מרפא”

“בנעוריי היו לי שלושה מורים: חברים, אויבים וספרים. בבגרותי היו לי שלושה פרופסורים: אלוהים, הטבע והחיים.”