חברות

“אתה רוצה להיות בגיבור של הסיפור שלך או לצפות מבחוץ ולכתוב עליו? כולם נלחמים בפחד ובחוסר וודאות כל יום. עם זאת, הכישלון האמיתי בחיים הוא לחשוב שהערך שלך תלוי באישור או במשאבים של אחרים. המציאות היא כך: כשאתה חי את עצמך האותנטי ולא כפי שאחרים רוצים, אתה חופשי להשתמש בכל ספקטרום היצירתיות והכישרונות שלך. אנשים לא צריכים משאבים כדי לצאת ממצב חיים קשה, הם צריכים יצירתיות כדי ליצור משאבים. כשאתה מבין זאת, אי‑אפשר להיתקע.”

“אם את בוכה בגלל בחור, אז החברות שלך לא יכולות לצאת איתו. אי אפשר אפילו לשקול את זה.”

“התחייב לאורח החיים של השקעה בעצמך קודם כול. זה תמיד מניב את התשואה הטובה ביותר.”

“הים לעולם אינו מתייבש כי יש לו כל כך הרבה ידידים”

“זה הרעיד אותי. וכמעט החלטתי להתפלל, ולראות אם לא אוכל לנסות להפסיק להיות הילד שהייתי ולהיות טוב יותר. אז כרעתי ברך. אבל המילים לא באו. למה לא באו? לא היה שום טעם לנסות להסתיר את זה ממנו. וגם לא ממני. ידעתי היטב למה הן לא באו. זה היה מפני שהלב שלי לא היה ישר; זה היה מפני שלא הייתי הגון; זה היה מפני ששיחקתי משחק כפול. העמדתי פנים שאני מוותר על החטא, אבל עמוק בתוכי החזקתי בחטא הגדול מכולם. ניסיתי לגרום לפה שלי לומר שאעשה את הדבר הנכון והנקי, ואגש ואכתוב לבעלים של הכושי הזה ואגיד איפה הוא; אבל עמוק בתוכי ידעתי שזו שקר, והוא ידע את זה. אי אפשר להתפלל שקר — את זה גיליתי. אז הייתי מלא צרות, מלא ככל שיכולתי להיות; ולא ידעתי מה לעשות. לבסוף עלה לי רעיון; ואמרתי, אני אלך ואכתוב את המכתב — ואז נראה אם אוכל להתפלל. ובכן, זה היה מדהים, איך הרגשתי קל כנוצה מיד, וכל הצרות שלי נעלמו. אז לקחתי דף נייר ועיפרון, שמח ונרגש כולו, והתיישבתי וכתבתי: מיס ווטסון, הכושי הבורח שלך ג'ים נמצא כאן, שני מילים מתחת לפייקסוויל, ומר פלפס תפס אותו והוא ימסור אותו תמורת הפרס אם תשלחי. האק פין. הרגשתי טוב, ושטוף ונקי מן החטא בפעם הראשונה שהרגשתי כך אי פעם בחיי, וידעתי שעכשיו אני יכול להתפלל. אבל לא עשיתי את זה מיד, אלא הנחתי את הנייר בצד וישבתי שם וחשבתי — חשבתי כמה טוב שזה קרה כך, וכמה קרוב הייתי לאבד את עצמי וללכת לעזאזל. והמשכתי לחשוב. והתחלתי לחשוב על המסע שלנו במורד הנהר; וראיתי את ג'ים לפניי כל הזמן: ביום ובלילה, לפעמים באור ירח, לפעמים בסערות, ואנחנו שטים יחד, מדברים ושרים וצוחקים. אבל איכשהו לא הצלחתי למצוא שום מקומות שיקשיחו אותי נגדו, אלא רק את הסוג האחר. הייתי רואה אותו שומר על המשמר שלי מעל המשמר שלו, במקום לקרוא לי, כדי שאוכל להמשיך לישון; ורואה כמה שמח היה כשחזרתי מתוך הערפל; וכשחזרתי אליו שוב בביצה, שם למעלה איפה שהיה הסכסוך; וכאלה זמנים; והוא תמיד היה קורא לי מותק, ומפנק אותי ועושה בשבילי כל מה שעלה על דעתו, ואיך תמיד היה טוב אליי; ולבסוף הגעתי לזמן שבו הצלחתי להציל אותו בכך שאמרתי לאנשים שיש לנו אבעבועות שחורות על הסיפון, והוא היה כל כך אסיר תודה, ואמר שאני החבר הכי טוב שלג'ים הזקן היה אי פעם בעולם, והיחיד שיש לו עכשיו; ואז במקרה הסתכלתי סביב וראיתי את הנייר הזה. זה היה רגע מכריע. הרמתי אותו, והחזקתי אותו בידי. רעדתי, כי הייתי צריך להחליט, לעד, בין שני דברים, וידעתי את זה. חשבתי דקה, כאילו עצרתי את נשימתי, ואז אמרתי לעצמי: "טוב, אז, אני אלך לעזאזל" — וקרעתי אותו לגזרים.”

“נולדת מסיבה מסוימת ועם מטרה ספציפית בראש. אינך בוחר בה, אתה מגלה אותה.”

“דאג אם אתה תמיד מסתובב בחברת אנשים שקולפים את עורם של אחרים בשיניהם בהיעדרם. יבוא זמן שבו הם ינסו לנגוס גם בך!”

“לפני שתוכל להתיידד בהצלחה עם אחרים, תחילה עליך להיות חבר של עצמך”

“בנותיי החזקות היקרות, כולכן תעברו את שלב החיים הזה שבו תעשו את הטעות של לעזור לילדה רעילה שהחברות שלה אתכן הופכת לאינטרס העצמי שלה. סוג כזה של בנות הוא נטל אמיתי על העצמתן של נשים אחרות, כי הן לעולם אינן מצליחות להתגבר על חוסר הביטחון שלהן עצמן ולצמוח מעבר לדרמה של תיכון. למרות כמה מתקדמים אנחנו בחינוך נשים מודרניות, הטיפוס הזה עדיין יעבור את החיים כשהוא חי במשבר זהות, מחפש בלי סוף ספקים מכל סוג שהוא בסופו של דבר. הן לעולם אינן מסוגלות לעמוד לצד אחרים או לצד דברים שחשובים, כי הן אינן מסוגלות לעמוד לצד עצמן. אכפת להן מה כולם חושבים, והן עושות דברים רק כדי להרשים גברים, חברים, זרים, את כולם בחברה, חוץ מאת עצמן, ובאותו זמן אינן מסוגלות לשאת את המראה של נשים אחרות עם מטרה שמקבלות את מה שהנשים האלה רוצות בחיים. אבל תנו לי לומר לכן, זה לא דבר חדש; תנו להן להתחרות ולהשוות את עצמן אליכן ככל שירצו, בין אם בקריירה שלכן, באהבה שלכן או ברוח שלכן. אתן יודעות מי אתן, ואתן תדענה מי הן הבנות האמיתיות שלכן כשתסננו החוצה את הבנות שמפרות את קוד הכבוד שלנו בין בנות, אבל תעשו לי טובה ותיפטרו מהסוג הזה של אנשים לתמיד. הזכירו לעצמכן שלעולם לא לבזבז זמן על אדם שאוהב לבגוד באמון של אחרים, לעולם לא. חוסר נאמנות הוא תכונה שאי אפשר לרפא. ברכו את עצמכן על כך שאתן רואות את הצבעים האמיתיים של אדם מוקדם ולא מאוחר. באהבה, אמא שלכן. XOXO”

“בלי חזון משכנע שימשוך אותך הרחק מן ההווה שלך ויוביל אותך דרך כל אתגר אל העתיד, נעשה קל להסתפק בחיים נחותים מן החיים שהיית יכול להשיג.”

“אם אתה מנשק את לחייה, היא ידידתך; אם אתה מנשק את שפתיה, היא אהובתך; אם אתה מנשק את לבה, היא בת זוגך לנשמה.”

“אני עוברת לצד אנשים, מגעגעת בהם בשוליים, וזה מעצבן אותי. עלי להעריך אותם באמת כדי לאהוב אותם עמוקות – כדי להעריך אותם כידידים.”

“באמצעות ההתנהגות שלך אתה משדר אותות על איך אנשים צריכים להתייחס אליך”

“כשרוזנקץ שואל את המלט: "אדוני, מה מציק לך? אתה חוסם את דרכך אם תסתיר את צערך מחברים" המלט משיב: "תראה כמה מזלזל אתה בי! אתה מנסה לנגן עליי, לחשוב שאתה יודע את הגבולות שלי, לשאוב את הנימה הנמוכה עד לשיא; יש כאן הרבה מוזיקה וקול מצוין, אבל אתה לא מצליח לגרום לו לדבר. חרא, אתה חושב שאני יותר רגיש מנגן? קרא לי איך שתרצה, אבל גם אם תתעסק בי, לא תוכל לנגן עליי."”

“פעם אחת בחיים נדירים היית אי־פעם בחדר מלא אנשים שעזרו לך רק כשביטית בהם, הקשבת להם. זה היה אחד מאותם זמנים קסומים. ידעתי את זה.”

“להיות בריא הוא דרך חיים. זה לא רק עניין של מה שאתה מזין בו את גופך; זה עניין של מה שאתה מזין בו את מוחך ושל הסביבה החברתית שאתה שומר סביבך. בחר מזון בריא, התעמל בגופך ובמוחך, ובחר את חבריך בתבונה.”

“בחרתי בחברתי בזהירות כדי שלא יתפסו אותי כמי שמכר את עצמי. הסטודנטים השחורים הפעילים פוליטית. הסטודנטים הזרים. החיקאנוס. הפרופסורים המרקסיסטים והפמיניסטיות הסטרוקטורליות והמשוררות הביצועיות של הסצנה הפאנקית.”

“אבל בחברות, כשאנחנו משוחררים מכל זה, אנחנו חושבים שבחרנו בחברים שלנו. במציאות, כמה שנים שונות בתאריכי הלידה, כמה קילומטרים בין בתים, בחירת אוניברסיטה אחת על פני אחרת, הקצאה לגדוד שונה, או נושא שהועלה או לא בפגישה הראשונה – כל אחת מההזדמנויות האלו יכלה למנוע אותנו. אבל עבור נוצרי, אין באמת סיכויים. מאסטר סודי של הטקסים פועל. ישו, שאמר לתלמידים "אתם לא בחרתם בי, אבל אני בחרתי בכם", יכול באמת לומר לכל קבוצה של חברים נוצרים "אתם לא בחרתם זה בזה, אבל אני בחרתי בכם בשביל זה". החברות איננה פרס על הטעם והטוב שלנו במציאת זה את זה. היא הכלי שבו אלוהים מגלה לכל אחד יופי של האחרים. הם לא גדולים יותר מיופי של אלף אנשים אחרים; דרך החברות אלוהים פותח את העיניים אליהם. הם, כמו כל היופי, נובעים ממנו, ובחברות טובה הם מתעצמים על ידי אלוהים דרך אותה חברות, כך שהיא כלי ליצירה ולגילוי.”

“הטיפשות זוממת את מותו של כסיל מהרגע שהם נעשים חברים. החוכמה מעניקה ברכות לאיש חכם מהרגע שהם נישאים.”

“אני בחורה של בנות. יש לי חברים בנים, אבל הבעיה בלהיות עם חברים בנים היא, כאילו, שתמיד מקשרים אותי אליהם, ובסוף הם יופיעו במצגת של אנשים שלכאורה יצאתי איתם באינטרנט.”