פחד

“אל תפחד לחיות את החיים. יש חסד לחיים.”

“אני מתוסכלת מאוד מפחד מן הדמיון, אני לא חושבת שזה בריא.”

“האם אני מפחד מן המוות? לא, אינני מפחד מלהיות מת, כי אין ממה לפחד, לא אדע זאת. אני מפחד מלמות; לגבי המוות עצמו אני חש תחושת בזבוז, ואני מפחד ממוות עלוב, שבו אהיה חסר ישע או סנילי בסוף, וזה אינו משהו שיש לפחד ממנו, זה משהו שיש להיבהל ממנו עד אימה.”

“אנשים השתמשו במה שהם קראו לו טלפון כי הם שנאו להיות קרובים זה לזה והם פחדו להיות לבד”

“אתה פוחד ממחר: אך אתמול מסוכן באותה מידה.”

“אחרי ארוחת הערב נטליה ניגשה לקלוויקורד, לבקשתו של הנסיך אנדריי, והחלה לשיר. הנסיך אנדריי עמד ליד החלון, שוחח עם הנשים, והאזין לה. באמצע משפט חדל הנסיך אנדריי לדבר, וחש לפתע גוש בגרונו מדמעות, שאפשרותן מעולם לא חלמה בו. הוא הביט בנטליה שרה, ומשהו חדש ומבורך התעורר בנפשו. הוא היה מאושר, ובאותה שעה היה עצוב. ודאי שלא היה לו על מה לבכות, אך היה מוכן לבכות. על מה? על אהבתו שחלפה? על הנסיכה הקטנה? על אשליותיו שאבדו? על תקוותיו לעתיד? כן, ולא. העיקר שגרם לו להיות מוכן לבכות היה תחושה פתאומית, חיה, של הניגוד הנורא בין משהו אין־סופי ובלתי־מוגבל הקיים בו, ובין משהו מוגבל וחומרי, שהוא עצמו היה, ואף היא הייתה. ניגוד זה כאב את לבו, ושימח אותו בעוד היא שרה.”

“היה כנה עם האדון. אם אתה מפחד, אמור זאת. אם אתה מרגיש נטוש, אמור לו. הוא כבר יודע כל חטא שחטאת, והוא אוהב אותך בכל זאת. התוודה בכנות. התחנן לעזרה. שוחח עם האדון ביראה ובכבוד, אך לא כאילו אתה ניגש אל ישות רחוקה וחסרת אכפתיות. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. כל שעליך לעשות הוא להושיט יד כדי לחוש את אחיזת ידו של המשיח.”

“היגון יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היה עליה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר באותו זמן, כל כך הרבה משמעות שהיא הפחידה אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתייחס לקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקת לפעמים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך יכול לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“בזמנים עברו, הייתי מאוד מבישה, ואפילו בחדר לא הייתה רואת אותי. בגיל שש-עשרה, קיבלתי החלטה מודעת שלא לחשוש מכל דבר – זה היה הזמן שבו החלתי ללמוד לנגן בפיפיות – והחיים שלי השתנו למעשה לנצח.”

“האם אני מבזבז סערות? שכן בתוך זעמן של אותן סערות עצמן שבתוכן אני מסתתר, אני מוצא משאבים לצמיחתי שאינם קיימים כלל בימים שקטים יותר.”

“אולי הפחד הגדול יותר שלי לא צריך להיות הפחד עצמו, אלא מה שאאבד אם אכנע לפחד.”

“המבקרים שלנו מחזקים אותנו! הפחדים שלנו הופכים אותנו לנועזים! השונאים שלנו הופכים אותנו לחכמים! האויבים שלנו הופכים אותנו לפעילים! המכשולים שלנו הופכים אותנו לתשוקתיים! ההפסדים שלנו הופכים אותנו לעשירים! האכזבות שלנו ממנות אותנו! האוצרות הבלתי נראים שלנו מעניקים לנו שלום מוכר! כל מה שנועד נגדנו יעבוד למעננו!”

“אהוב כל אחד וכל אדם, אל תפחד מדחייה. אהבה היא תפיסה פנימית, יש רק אהבה, ואין מקום לדחייה.”

“נוחות היא עמדה של הימנעות ולא של שאיפה למצוינות”

“אולי האמת של כל זה היא שאנחנו פשוט פוחדים מדי לתת לאמונתנו מספיק מרחב תנועה כדי להבין שהשביל הדק והרעוע הזה שהוביל אותנו אל קצה החיים האלה מתגמד ונעלם אל תוך האפלולית מול הדרך הצדדית האינסופית במרחבה, שמתחילה מיד מעברו השני.”

“איננו יכולים להשיג את מטרתנו כשאנו מפוחדים, חסרי ביטחון, פסיביים והססניים”

“עם הזמן החלה הכאבה להתרופף, והיה קל יותר רק לשחרר אותה. לפחות כך חשבתי. אך בכל הבחור שפגשתי בשנים הבאות, מצאתי את עצמי מחפש אותך, ובשעה שהרגשות הפכו חזקים מדי, כתבתי לך מכתב נוסף. אך מעולם לא שלחתי אותם, מפחד ממה שאולי אמצא. אז כבר המשכת עם חייך, ולא רציתי לחשוב עליך אוהב את מישהו אחר. רציתי לזכור אותנו כמו את הקיץ הזה. מעולם לא רציתי לאבד את זה.”

“שקרים לא יאכילו אותך ולא יגנו עליך. רק חופש מפחד, חופש משקרים, יכול לעשות אותנו יפים ולשמור עלינו בטוחים.”

“שליטה עצמית כרוכה בבחינה מדוקדקת של כל היבטי החיים האנושיים ובפיתוח פילוסופיה מקיפה לחיים ללא פחד או חרדה לאורך השנים הנותרות בחייו של אדם. אדם חייב לחיות בתוך גבולות המצב האנושי, שאינו מצדיק כניעה לכל הדחפים ההרסניים שלנו או חיים של הנאה נטולת אשמה. שליטה עצמית אינה מחייבת אדם לחיות חיים ללא תשוקה; אלא שהיא כרוכה בהפניית תשוקות אישיות עזות אל חיים בדרך סגולית של יצורים נבראים.”

“אדם יהפוך לחסר בושה אם לא יפחד מעלבונות בחיים העולמיים. ובנישצ'אי [החלטיות בחיים הרוחניים] אם אדם אינו מפחד מלהיות נעלב, הוא נעשה עצמאי.”